המראה הנבואי מתעלה כעת אל רובד רוחני גבוה יותר, ועובר מתיאור המלאכים והאופנים אל האופן שבו הם מקבלים את השפע האלוהי מעולם כיסא הכבוד שמעליהם. מעל החיות מופיע רָקִיעַ, מונח המתאר משטח מתוח ופרוש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר ברקיע גשמי או בגלגל שמימי, אלא במחיצה נבדלת החוצצת בין העולמות העליונים לתחתונים. רקיע זה משמש כמתווך שדרכו עובר השפע האלוהי מאת ה' אל המלאכים [מלבי"ם, אברבנאל]. לפי דעה נוספת, רקיע זה מהווה מסך המבדיל בין ה' לבין החיות הנושאות את הכיסא, כך שאפילו הן אינן יכולות לראות אותו ישירות [אברבנאל]. השימוש במילה וּדְמוּת מדגיש שאין מדובר בעצם מוחשי, אלא בדימוי נבואי שנועד לתאר מציאות רוחנית טהורה [מלבי"ם, אברבנאל], כאשר הופעת המילה הַחַיָּה בלשון יחיד מכוונת לכלל קבוצת החיות גם יחד [אברבנאל].
מראה הרקיע מתואר כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא, כלומר כגוש של קרח מוצק וחזק [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתואר "נורא" מבטא את האימה והפחד שנופלים על הרואה את הרקיע, בשל לובנו הבוהק וזוהרו העצום [מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, יש המבארים את דימוי הקרח באופן מטאפורי לתהליך ירידת השפע האלוהי. כשם שאדים מתעבים וקופאים לקרח מוצק, כך השפע הרוחני העליון חייב "להתעבות" ולהצטמצם כשהוא עובר ברקיע, כדי שהחיות שמתחתיו יוכלו לקבל ולהכיל אותו. המורא והפחד מפני האור האלוהי מדומים לקרח המקפיא את הדם [מלבי"ם]. בדומה לכך, כשם שירידת קרח רב מן השמיים מעוררת יראה בבני אדם, כך גם ירידת השפע האלוהי היא פלאית ונוראה [אברבנאל].
הרקיע מתואר כנָטוּי עַל־רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה, כלומר פרוש ושטוח מעל ראשי החיות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מיקום זה מצביע על כך שהשפע האלוהי מגיע תחילה ובאופן ישיר אל "ראשי החיות", שהם המנהיגים של מחנות המלאכים, ורק דרכם הוא משתלשל ויורד אל העולמות והמלאכים שמתחתיהם [מלבי"ם, אברבנאל].