לאחר בחינת דמויות הפלא של נושאי המרכבה, מפנה הנביא את מבטו אל מערכת ההנעה המלווה אותם. חזון זה חושף את הקשר ההדוק שבין הכוחות הרוחניים העליונים לבין המערכות הפיזיות המונעות על ידם, ומשרטט תמונה מקיפה של הנהגת היקום.
כאשר הכתוב מציין וָאֵרֶא הַחַיּוֹת, הכוונה היא שהנביא אכן ממשיך להתבונן בחיות עצמן, אך כעת הוא מרחיב את מבטו אל עבר הגלגלים המונעים על ידן, שכן תיאור האופנים הוא המשך ישיר של תיאור פעולת החיות [מלבי"ם, אברבנאל]. הוא רואה אוֹפַן אֶחָד, כלומר גלגל, בדומה לגלגל של עגלה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מיקומו של האופן מתואר במילה בָּאָרֶץ. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו אינה מכוונת לארץ הממשית שלנו, אלא מציינת מקום נמוך ושפל יותר ביחס לחיות עצמן שניצבו מעל [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, יש המבארים כי הכוונה היא שהאופן עמד ממש על רצפת הרקיע העליון [רש"י].
האופנים ניצבו אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. פירוש הדבר הוא שלצד כל חיה עמד אופן אחד בלבד. אף על פי שלכל חיה היו ארבעה פנים, הוצמד אופן אחד לכל ארבעת הפנים יחד, כך שבסך הכל היו ארבעה אופנים לארבע החיות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. גישה נוספת מדייקת כי האופן ניצב באופן שווה מול כל ארבעת פני החיה, מבלי לנטות לכיוון של פנים מסוימות יותר מאשר לאחרות [אברבנאל].
ברובד העמוק יותר, הפרשנים מסבירים את מהות הקשר שבין החיות לאופנים כיחס שבין מנהיג למונהג. החיות מסמלות את השכלים הנבדלים והכוחות הרוחניים, בעוד שהאופנים מסמלים את הגרמים השמימיים, מסלולי הכוכבים והמערכות הפיזיות ביקום, אשר נעים ומונחים מכוחן ורוחן של החיות [מלבי"ם, אברבנאל]. תפיסה זו, הרואה באופנים את גלגלי השמיים, מוצגת כמענה השולל את הדעה הפילוסופית הגורסת כי האופנים מייצגים את החומר הראשון או את ארבעת היסודות בעולם [אברבנאל].
המספר ארבע, החוזר במראה זה בדמות ארבע חיות, ארבעה פנים וארבעה אופנים, נושא משמעות סמלית רחבה. הוא מייצג את החלוקה המרובעת של מערכות היקום והזמן, כדוגמת ארבע רוחות העולם, ארבע עונות השנה, ארבעה שלבים בחודש הירחי וארבעה חלקי היממה. בנוסף, חלוקה זו מסמלת את ארבעת שרי האומות או את ארבעת מחנות המלאכים המניעים את גלגלי השמיים [מלבי"ם, אברבנאל].