ההתגלות הנבואית מציגה מערכת שמימית פיזית, מורכבת ובעלת יכולת תנועה רב-כיוונית מוחלטת. בניגוד לחיות הקודש שתוארו קודם לכן בלשון "דמות" משום שהן נתפסות כרוחניות, לגבי האופנים הכתוב משתמש במילה מַרְאֵה, שכן הם נתפסים כגופים מוחשיים וגשמיים הניתנים לראייה בעין [מלבי"ם].
הביטוי מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם מתייחס לגוון שלהם ולצורת עשייתם [ביאור שטיינזלץ]. מראם מתואר כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ, שהיא אבן יקרה [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי מדובר באבן הדומה לקריסטל [רש"י], בעלת גוון תכלת או לבן [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אבן זו מתאפיינת בזכות ובהירות כה רבה, עד שניתן להביט דרכה מעבר לעבר, וכך בדיוק היו גם האופנים – שקופים וטהורים [מצודת דוד]. יש המבארים כי גוון התכלת של האבן מסמל את האוויר הדק והשקוף שבו סובבים גרמי השמיים [מלבי"ם].
המבנה של כל האופנים הוא אחיד, וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן – לארבעתם יש צורה זהה לחלוטין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ייחודם המכני של האופנים מתבטא במילים כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. רוב הפרשנים מסבירים כי לא מדובר בגלגל רגיל הנע רק קדימה ואחורה, אלא במבנה של שני אופנים המשולבים זה בזה שתי וערב. שילוב זוויתי זה מאפשר לאופנים לנוע בקלות ובמהירות לכל אחת מארבע רוחות השמיים, מבלי שיצטרכו להסתובב על צירם [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגנון זה משקף גם את התנועה המורכבת של גלגלי השמיים והכוכבים, הנעים בו-זמנית לכיוונים שונים ובזויות שונות, ממש כאילו אופן אחד קבוע בתוך אופן אחר [מלבי"ם].