מראה החיות הנושאות את המרכבה ממשיך להתבאר, תוך התמקדות במיקומן ובתפקידן של כנפי החיות הנמצאות מתחת לרקיע. המילה יְשָׁרוֹת מתארת את מצב הכנפיים הפרושות מעל ראשי החיות, והפרשנים מסבירים כי משמעותה שהכנפיים היו מכוונות, מקבילות ושוות זו לזו [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לכנפי עופות רגילים השוכבות על צדי הגוף, כנפי החיות עמדו זקופות וישרות כלפי מעלה אל תחת הרקיע. תנוחה זו נועדה לאפשר להן לקבל את השפע האלוהי מהעולם העליון [מלבי"ם].
הכנפיים היו מחוברות אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ, כלומר צמודות ומכוונות זו לקראת זו [מצודת דוד]. מבחינה רעיונית, חיבור זה מסמל את השלמות שבין מקבל השפע לבין מי שמשפיע אותו למטה. העובדה שהן פונות זו אל זו מזכירה את כרובי המשכן, שפניהם היו איש אל אחיו בזמן שעם ישראל עשה את רצון ה' [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומתאר את ייעודן של כנפיים נוספות. המילה לְאִישׁ מתייחסת לכל אחת ואחת מן החיות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לכל חיה, ולכל פנים שבה, היו שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם, כלומר שתי כנפיים שנועדו לחפות ולכסות את גופן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
פעולת הכיסוי נושאת בחובה משמעות עמוקה של העלמה והסתרה של תהליכים רוחניים. הצורך בשתי כנפיים דווקא נובע מכך שישנם שני סוגים של העלמה הקשורים לפעולת החיות: הכנף האחת מכסה ומסתירה את האופן שבו החיות מקבלות את השפע מעולם הכיסא העליון, והכנף השנייה מסתירה את האופן שבו הן מורידות את אותו השפע אל העולם שלמטה [מלבי"ם].