מראה המרכבה מציג דמויות שמימיות מורכבות, הפועלות בהרמוניה מושלמת אך שומרות על ייחודיותן, כשחלק ממהותן גלוי וחלקו נסתר מעין. ביאור המילה גְּוִיֹּתֵיהֶנָה הוא גופיהן [מצודת ציון, שטיינזלץ], והמילה פְּרֻדוֹת משמעותה נבדלות, מפוזרות ופרושות [מצודת ציון, שטיינזלץ].
הפרשנים מקדישים תשומת לב רבה לטעמי המקרא במילה וּפְנֵיהֶם, שעליה מופיע טעם מפסיק, המפריד אותה מן המילה וְכַנְפֵיהֶם [רש"י, רד"ק, מנחת שי, אברבנאל]. בעקבות הפרדה זו, נוצרו שתי גישות מרכזיות להבנת תחילת הפסוק. הגישה הראשונה מתמקדת בתיאור החזותי של המראה. לפי גישה זו, המילה וּפְנֵיהֶם עומדת בפני עצמה לומר שפניהם היו כפי שכבר תואר, ואילו כנפיהם היו פרושות ונבדלות מהגוף כלפי מעלה כדי לעופף [רד"ק]. לחלופין, האות וי"ו במילה וְכַנְפֵיהֶם משמשת במובן של "עם", כלומר הפנים יחד עם הכנפיים היו פרושות ממעל כדי שהפנים יהיו מכוסות בהן [מצודת דוד, מצודת ציון], או שהכנפיים פשוט נפרסו מעל הפנים וכיסו אותן [רש"י].
מנגד, הגישה השנייה מעניקה לפסוק משמעות רעיונית וסמלית. לפי גישה זו, הטעם המפסיק נועד להדגיש כי גם הפנים וגם הכנפיים היו מובדלות ופרודות מלמעלה, כל אחת בפני עצמה. במישור הרוחני, הדבר מסמל את ההבדל העצום והריחוק שבין הישויות הרוחניות לבין ה' שהוא הסיבה הראשונה ונמצא מעל כולם [אברבנאל]. מבחינה מבנית, החיות היו מחוברות לגוף אחד בחלקן התחתון, אך בחלקן העליון, באזור הפנים והכנפיים, הן נפרדו לארבעה כיוונים שונים. פירוד זה מסמל כיצד מידות הנהגה אלוקיות שונות, כגון חסד וגבורה, או אפילו מלכויות שונות בארץ, פועלות כל אחת בכוחה הייחודי וניכרות בפני עצמן, גם כאשר אחת מהן מובילה ושולטת [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומחלק את תפקיד ארבע הכנפיים לשניים. לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ – לכל חיה היו שתי כנפיים שנועדו לתעופה, והן היו צמודות ומחוברות לכנפי החיה שלצידה [רש"י, שטיינזלץ]. חיבור זה של כנפי התעופה מעיד על כך שהן נעות לעבר תכלית אחת משותפת בפקודת בוראן [מלבי"ם], ורומז להנעת הגלגלים השמימיים [אברבנאל].
לעומת זאת, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה – שתי הכנפיים הנותרות שימשו לכיסוי גוף החיות. מעבר לתיאור הפיזי שבו הכנפיים מכסות את הגוף מכל צד [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד], פרשני המחשבה רואים בכיסוי זה סמל עמוק להסתר ולהעלמה. גוף החיות המכוסה מסמל את עצמותן הרוחנית, אשר נסתרת ונעלמת מההשגה האנושית, שכן שכל הקשור בחומר אינו מסוגל להשיג מהות רוחנית מופשטת. בנוסף, הכיסוי רומז לאור השופע עליהן מאת ה', שהוא אור נסתר וגנוז שאינו ניתן להשגה [מלבי"ם, אברבנאל].