מראה חיות הקודש נושא בחובו תצוגה מורכבת של ההשגחה האלוהית, כוחות ההנהגה בעולם ותפקידי המלאכים. כל אחת מהחיות מתאפיינת במבנה מרובע של פנים, המייצג שלמות והרמוניה של כוחות שונים הפועלים יחד תחת רצון ה'.
הביטוי וּדְמוּת פְּנֵיהֶם מתייחס למראה ארבעת הפנים שהיו לכל אחת מחיות הקודש [ביאור שטיינזלץ]. סידור הפנים מציג את פְּנֵי אָדָם בחזית, הפונה לכיוון מזרח הנחשב למכובד ביותר. וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין, כלומר בצדו הימני של פני האדם, וּפְנֵי־שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול, בצדו השמאלי, ווּפְנֵי־נֶשֶׁר מאחור, לכיוון מערב [מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם]. המילים לְאַרְבַּעְתָּם וכן לְאַרְבַּעְתָּן מדגישות כי מבנה זה היה זהה לחלוטין בכל ארבע החיות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר לצורתם המדויקת, יש הסבורים כי המראה הכללי של כל חיה היה כפני אדם שכלל בתוכו את שאר הצורות [מצודת דוד], אולם מנגד ישנה גישה הגורסת כי כל אחת מהצורות הייתה פנים עצמאיות ושלמות לחלוטין [אברבנאל].
משמעות הצורות השונות מתפרשת בכמה רבדים, כאשר ברובד של מידות ההנהגה האלוהית הפנים מייצגות מערכת של איזונים. פְּנֵי אָדָם שבאמצע מסמלים את מידת הרחמים המאזנת בין הצדדים. מימין, וּפְנֵי אַרְיֵה מייצגים את מידת החסד הפועלת בעוצמה רבה, ומשמאל וּפְנֵי־שׁוֹר מסמלים את מידת הדין והפחד, אך באופן ממותק שנועד להוריד גשמי ברכה ושפע לעולם ולא להשחית. וּפְנֵי־נֶשֶׁר שמאחור מסמלים את מידת המלכות המקבלת ומשפיעה שפע על העולם, כנשר המרחף על גוזליו [מלבי"ם].
ברובד של פעולות המלאכים בעולם, כל דמות משקפת שליחות אלוהית אחרת. כאשר ה' שולח מלאך להעניק נבואה וחכמה, הוא מיוצג על ידי פְּנֵי אָדָם. לשם עשיית משפט וגבורה באויבים מופיעים וּפְנֵי אַרְיֵה, שהוא המשחית החזק בחיות. לשם הענקת ברכה, הצלחה וריבוי תבואה מופיעים וּפְנֵי־שׁוֹר, ולשם הצלת עבדי ה' ושמירה עליהם מכל צרה מתגלים וּפְנֵי־נֶשֶׁר, המבטאים הגנה מהירה ורחמנית [אברבנאל]. רובד נוסף קושר את הפנים למבנה הבריאה: האדם רומז לה' שהוא הסיבה הראשונה, האריה מסמל את גבורת המלאכים עצמם, השור רומז להנעת גרמי השמים המייצרים שפע, והנשר, המעופף למרחקים, מסמל את ההשגחה על העולם התחתון והרחוק [אברבנאל].
לבסוף, ברובד ההיסטורי, ארבע הדמויות מקבילות לארבע המלכויות ששלטו בעולם ויונקות את כוחן מהמרכבה. האריה מסמל את בבל ואשור, האדם את מדי ופרס שהטיבו עם ישראל, השור את יוון שמקורה במידת הדין אך לא החריבה את המקדש, והנשר מסמל את האימפריה הרומית מאריכת הימים. בכל תקופה היסטורית, החיה המייצגת את המלכות השלטת היא זו שמובילה את המרכבה וכל השאר הולכות אחריה [מלבי"ם].