ברגע של שבר היסטורי ואישי, הרחק מהמקדש ומאדמת הקודש, מופיעה התגלות נבואית פתאומית הקורעת את שערי השמים. הנביא, שנמצא בגלות בבל, חווה חזון עוצמתי השובר את חוקי הזמן והמקום הרגילים של הנבואה, ומעביר מסר של נוכחות אלוהית דווקא מתוך המיצר.
התאריך המסתורי הפותח את הספר, וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, מעורר שאלה לגבי נקודת ההתחלה של מניין זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשנת השלושים למחזור היובל, שהיא גם השנה השלושים למאורע היסטורי מטלטל: מציאת ספר התורה בבית ה' על ידי חלקיהו הכהן בימי המלך יאשיהו [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מציאת הספר עוררה באותם ימים התרגשות רבה, אך גם לוותה בנבואת זעם על חורבן קרוב. כעת, שלושים שנה לאחר מכן, רואה יחזקאל כיצד החורבן מתממש וכבוד ה' עוזב את המקדש. פרשנות נוספת ואישית יותר מציעה כי עברו שלושים שנה מאז שרתה הנבואה על יחזקאל לראשונה בהיותו בארץ ישראל, וכעת היא שבה אליו [אברבנאל].
הזמן המדויק, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, מכוון לחודש תמוז, שהוא החודש הרביעי בלוח השנה המקראי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. ציון זמן זה אינו מקרי, שכן תמוז הוא החודש שבו הובקעה העיר ירושלים, ובכך הוא מסמל את תחילת החורבן [רד"ק].
הנביא מתאר את מצבו העגום: וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר. הוא מעיד על עצמו בגוף ראשון שהוא נמצא מחוץ לארץ ישראל, בבבל, מוקף באנשי גלות יהודה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מיקומו על שפת הנהר, ששמו "כבר", עומד במוקד מחלוקת קדומה: יש הסבורים כי זהו שמו של נהר פרת המוכר, שנקרא כך משום שפירותיו גסים וכבירים, ואילו אחרים סבורים כי מדובר בשני נהרות נפרדים לחלוטין [רד"ק, אברבנאל]. הופעת הנבואה במקום זה נועדה לנחם את הגולים החרדים שמא ה' נטש אותם מכל וכל, ולהראות להם כי הוא נמצא עמם גם בצרה [חומת אנך].
למרות הצטברותם של תנאים קשים – זמן של פורענות, הימצאות בארץ זרה וטמאה, ומצבו הנפשי של כהן המגורש מעבודת המקדש – ההתגלות מתרחשת מעצמה [מלבי"ם, אברבנאל]. נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. משמעות הביטוי "מראות אלהים" זוכה למספר התייחסויות: יש המפרשים זאת כתיאור של מראות שכינה, פלאים ונסים גדולים, שכן דרכו של המקרא להצמיד את שם ה' לדברים כדי להעצים את גודלם, בדומה לביטוי "ארזי אל" [מצודת דוד, צאינה וראינה, רד"ק]. מנגד, יש המדגישים את הפער בין נבואה זו לנבואתו של משה רבנו. בניגוד למשה שראה את הדברים מבעד ל"אספקלריה מאירה" (מראה צלולה ומוארת), יחזקאל חווה את הנבואה מבעד ל"אספקלריה שאינה מאירה", כמעין חלום או השתקפות עמומה דרך כוח הדמיון, ולכן הוא קורא להן "מראות" [רש"י, מנחת שי, אברבנאל].
מבחינה סגנונית, פתיחת דבריו של הנביא היא סתומה ועמומה. הוא אינו מפרש מיד מיהו הדובר ומאיזה אירוע הוא מונה שלושים שנה. משום כך, מיד לאחר פסוק זה, קוטעת כביכול רוח הקודש את הדיבור בגוף ראשון, ובשני הפסוקים הבאים מופיע הסבר בגוף שלישי המבהיר כי מדובר ביחזקאל הכהן, וכי השנה היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין [רש"י, אברבנאל].