יחזקאל, פרק א׳, פסוק י״א

וּפְנֵיהֶם של החיות וְכַנְפֵיהֶם היו פְּרֻדוֹת, כלומר נבדלות ופרושות מִלְמָעְלָה, כתיאור של כנפיים המתוחות לתעופה או פרוסות כדי לכסות את הפנים. פירוד זה בחלקן העליון מסמל את המרחק שבין הישויות הרוחניות לבין ה', וכן את פעולתן הייחודית של מידות הנהגה שונות. מתוך ארבע הכנפיים, לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ, כך ששתי כנפי התעופה של כל חיה היו צמודות לכנפי החיה הסמוכה, עדות לתנועה משותפת לעבר תכלית אחת. לעומתן, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה, כלומר שימשו לכיסוי גופיהן של החיות. כיסוי זה מסמל את הסתרת מהותן הרוחנית מהשגה אנושית, ורומז לאור הנסתר השופע עליהן מאת ה'.