יחזקאל, פרק א׳, פסוק ט״ז

נסו לדמיין יצירה פלאית שיכולה לנוע לכל כיוון בשנייה אחת בלי להסתובב בכלל. הנביא יחזקאל רואה בחזון שלו מראה שמימי מיוחד במינו של גלגלים, הנקראים אופנים. בניגוד לחיות הקודש הרוחניות שהוזכרו לפני כן, כאן הכתוב משתמש במילה מַרְאֵה כדי לתאר את האופנים, כי הם נראים כמו גופים ממשיים שאפשר ממש לראות בעין. כשהנביא מתאר את מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם, הוא מתכוון לצבע שלהם ולדרך שבה הם בנויים. הוא מספר שהם נראים כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ. תרשיש היא אבן יקרה בעלת גוון תכלת או לבן. היא כל כך נקייה, בהירה ושקופה, עד שאפשר להסתכל דרכה מצד אחד לצד השני, וכך בדיוק נראו האופנים. בנוסף, כל ארבעת האופנים נראו זהים לחלוטין, ולכן נאמר שיש וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן. הדבר המיוחד ביותר באופנים האלה הוא הדרך שבה הם פועלים, שמתוארת במילים כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. לא מדובר בגלגל רגיל שנוסע רק קדימה ואחורה, אלא בשני גלגלים שמשולבים זה בתוך זה שתי וערב, אחד לאורך ואחד לרוחב. המבנה המיוחד הזה מאפשר להם לנוע בקלות ובמהירות לכל אחד מארבעת הכיוונים, בלי שיצטרכו להסתובב. התנועה המיוחדת הזו מזכירה את המסלול של הכוכבים בשמיים, שנעים לכיוונים שונים באותו הזמן.