תארו לעצמכם שקיבלתם תפקיד חשוב להעביר הודעה, אבל אתם יודעים מראש שהאנשים שמולכם ממש לא רוצים לשמוע אותה ויעשו הכול כדי להפריע לכם. זה בדיוק מה שקורה לנביא. ה׳ שולח אותו לדבר אל העם, ומבקש ממנו למסור את כל ההודעה בשלמותה, בלי לדלג על שום פרט מתוך פחד.
ה׳ מסביר לנביא שהאנשים שנמצאים אוֹתָךְ, כלומר איתך ובסביבתך, מתנהגים בצורה לא פשוטה. הוא קורא להם סָרָבִים, כי הם מסרבים להקשיב ומתמרדים. הם דומים לוְסַלּוֹנִים, שהם שיחים קוצניים ומכאיבים. ה׳ אפילו אומר לנביא שזה מרגיש כאילו וְאֶל־עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב. כמובן שלא מדובר בעקרבים אמיתיים, אלא באנשים שהמילים הרעות שלהם עוקצות ומכאיבות ממש כמו עקרב.
למרות כל הקושי הזה, ה׳ מבקש מהנביא: אַל־תֵּחָת, כלומר, אל תיבהל, אל תישבר ואל תאבד את האומץ שלך מולם. הסיבה לכך היא כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. ה׳ מסביר לנביא שהם קבוצה שמורדת בכוונה, ולכן ההתנהגות הקשה שלהם צפויה מראש ואין מה להיות מופתע ממנה. ה׳ מעודד את הנביא ומבטיח לו שאמנם האנשים האלה נראים מאיימים ומנסים לעקוץ במילים שלהם, אבל אין לו שום סיבה לפחד מסכנה אמיתית, כי הם לא יכולים באמת לפגוע בו.