הקול האלוהי פונה אל הנביא, אשר נפל על פניו מרוב אימה והשתוממות לנוכח המראה הנשגב שנגלה אליו, ומורה לו לקום ולהזדקף לקראת קבלת שליחותו. המילים וַיֹּאמֶר אֵלָי מתייחסות לקול המדבר אליו [ביאור שטיינזלץ], והמילה אֹתָךְ בסוף הפסוק משמעותה "אִתְּךָ" [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הציווי עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ מגיע מאחר שהנביא היה מוטל על הקרקע [מצודת דוד]. מעבר לפעולה הפיזית, יש בעמידה זו ביטוי של כבוד כלפי המלאך הדובר אליו, וכן קריאה להזדרז, לחגור מתניים ולעמוד מוכן ומזומן לצאת לדרך בשליחות ה' [אברבנאל]. מזווית רוחנית שונה, יש הסבורים כי ההוראה לעמוד על הרגליים נועדה לתקן ולחזק חולשה רוחנית עתיקה הקשורה לשורש נשמתו של קין, המיוחס ליסוד הרגליים [חומת אנך].
הפנייה הייחודית לנביא בתואר בֶּן־אָדָם מעוררת דיון רחב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתואר נועד לשמור על ענוותנותו של הנביא. לאחר שחזה במרכבה האלוהית ובמלאכים העליונים, התעורר חשש שמא דעתו תהיה רחבה עליו והוא יתגאה ויחשוב את עצמו לאחד מן המלאכים. לכן, הפנייה מזכירה לו כי הוא ילוד אישה ובשר ודם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
מנגד, יש המפרשים את התואר לא כאזהרה אלא כשבח, בהקשר למראה המרכבה שבו הופיעו ארבע פנים, וביניהן פני אדם. הקריאה בֶּן־אָדָם מעידה כי הנביא ישר וטוב בעיני ה', ושהוא מייצג את ההשכלה והחכמה האנושית, בניגוד לגבורת האריה, עושר השור או שררת הנשר [רד"ק, אברבנאל].
גישה נוספת מוצאת בפנייה זו הקבלה היסטורית עמוקה לאדם הראשון. כשם שאדם הראשון גורש מגן עדן, כך יחזקאל גורש מירושלים ויצא לגלות. כשם שאדם התעצב על חטאי בניו שנספו במבול, כך כאב יחזקאל את חורבן בני עמו בגלות. ובדומה לאדם הראשון שממנו נשאר בן אחד להקים עולם חדש, כך גם מגלות יחזקאל תיוותר שארית פליטה שתשוב לציון [אברבנאל]. בנוסף, יש הקושרים את התואר באופן מילולי להיותו של הנביא קשור בסוד נשמתו לקין, בנו הממשי של אדם הראשון [חומת אנך].