הנבואה הניתנת ליחזקאל מקבלת צורה מוחשית, כאשר הוא מתאר חזון של יד המושטת לעברו ובתוכה מגילה כתובה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה שְׁלוּחָה מבטאת פעולה של הושטה כלפי הנביא [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף מְגִלַּת־סֵפֶר מתאר את האופן שבו הופיעה הנבואה: המילה מְגִלַּת מציינת גיליון או איגרת שנוהגים לגלול אותם, ואילו המילה סֵפֶר מצביעה על כך שהמגילה הייתה כתובה והכילה בתוכה סיפורי דברים [מצודת ציון, מלבי"ם].
קושי לשוני עולה מן המילים וְהִנֵּה־בוֹ, שכן המילה "בו" היא בלשון זכר, אף שהיא מתייחסת למילה יָד שלרוב משמשת בלשון נקבה. הפרשנים מסבירים תופעה זו בכך שישנן מילים בשפה העברית המקראית, והמילה "יד" ביניהן, שיכולות לשמש הן כלשון זכר והן כלשון נקבה [רש"י, רד"ק, מנחת שי].