קרה לכם פעם שחוויתם משהו כל כך מדהים ועוצמתי, עד שפשוט הרגשתם שאין לכם כוח לזוז או אפילו לעמוד? זה בדיוק מה שקרה לנביא. אחרי שהוא חווה התגלות אדירה, הוא נפל על פניו מרוב תדהמה ואיבד את כל הכוחות שלו. כדי שהוא יוכל באמת להקשיב למסר החשוב, הוא היה זקוק לעזרה מיוחדת. בדיוק באותו רגע שנשמע הקול, וַתָּבֹא בִי רוּחַ וזה קרה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי. כלומר, רוח חדשה של כוח והתעוררות נכנסה בו בדיוק כשהקול דיבר, ועזרה לו לצאת מהחולשה הגדולה שלו.
הרוח הזו תמכה בו וגרמה למצב של וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי. הפעולה הזו לא נועדה רק כדי להקים אותו מהרצפה, אלא גם כדי להכין אותו להבין את הנבואה. כשהוא היה חלש, הוא שמע רק קול עמום ולא מובן, אבל עכשיו, כשהוא עמד חזק על הרגליים, ההבנה שלו חזרה אליו והוא יכול היה לשמוע את הדברים בצורה צלולה לגמרי.
בסוף הנביא מספר וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי. שימו לב למילה מִדַּבֵּר. למה לא כתוב פשוט שמדברים אליו כמו שאנחנו רגילים להגיד ביומיום? המילה המיוחדת הזו באה לשמור על הכבוד של ה'. היא מלמדת אותנו שה' לא ניהל עם הנביא שיחה רגילה פנים אל פנים כמו ששני חברים משוחחים. במקום זה, הקול של ה' נשמע מתוך הכבוד שלו אל תוך העולם, והנביא פשוט האזין לקול הקדוש הזה בלי לראות מאיפה הוא מגיע.