יצא לכם פעם לקנות תבואה או שמן ולגלות שהמוכר מדד את האוכל בצורה לא הוגנת? תארו לעצמכם מצב שבו כל מוכר או גובה מיסים היה מחליט בעצמו מה הגודל של כלי המדידה שלו, כדי לקחת לעצמו יותר ממה שמגיע לו. הנביא רוצה למנוע רמאות כזו וקובע חוקים ברורים של צדק.
הוא מסביר שהמידה הבסיסית והכי גדולה נקראת החמר, ובעזרתה מודדים גם דברים יבשים וגם נוזלים. מתוך המידה הגדולה הזו, יצרו שתי מידות קטנות יותר: האיפה, שנועדה למדוד דברים יבשים כמו חיטה, והבת, שנועדה למדוד נוזלים כמו יין או שמן. הכלל החשוב הוא שלשתי המידות הקטנות הללו חייב להיות תכן אחד, כלומר שיהיה להן בדיוק את אותו הגודל. המטרה של הדיוק הזה היא לשאת, כלומר לקחת ולאסוף את התרומות והמיסים בצורה ישרה לחלוטין.
כדי שנבין בדיוק את החשבון, הנביא מסביר שלגבי הנוזלים נאמר מעשר החמר הבת, ולגבי היבש נאמר ועשירית החמר האיפה. זאת אומרת שכל אחת מהמידות הקטנות שווה בדיוק לעשירית אחת מהמידה הגדולה.
כדי להבטיח שאף מלך או שלטון לא ירמה את האזרחים ויגדיל פתאום את הכלים שבהם הוא אוסף את המיסים, נקבע הכלל שאל החמר יהיה מתכנתו. המשמעות היא שהמידות הקטנות תמיד תלויות במידה הגדולה. אם יום אחד יחליטו לשנות את הגודל של מידת החומר, יצטרכו לשנות בדיוק באותו האופן גם את המידות הקטנות, כך שתמיד יישארו בדיוק עשירית ממנו, והצדק יישמר תמיד.