יצא לכם פעם לחשוב איך היו קונים דברים פעם, לפני שהיו שטרות כסף ומטבעות מסודרים בכל המדינה? תארו לעצמכם עולם שבו כל אחד יכול להחליט בעצמו כמה שוקל הכסף שלו, וכך אנשים עלולים לרמות אחד את השני. כדי למנוע מצב כזה, הנביא עושה סדר וקובע חוקים ברורים למשקולות של הכסף, כדי שהמסחר יהיה הוגן וישר.
תחילה הוא מסביר על השקל, שהוא משקולת בסיסית וחשובה. הנביא מזכיר שכל שקל שווה בדיוק עשרים גרה, שזוהי יחידת משקל קטנה יותר. הכלל הזה אינו חדש והוא מופיע כבר בתורה. החידוש המעניין של הנביא קשור למשקולת גדולה וחשובה שנקראת המנה. הנביא קובע מעכשיו חוק חדש ולפיו המנה יהיה שווה בדיוק שישים שקלים. למה דווקא שישים? משום שיש תקנה לתת תרומה מיוחדת לנשיא, והתרומה הזו היא תמיד חלק אחד מתוך שישים. כך, אם לאדם יש מנה אחד שלם, קל לו מאוד לחשב ולדעת שעליו לתת בדיוק שקל אחד לתרומה.
במקום להגיד פשוט שהמנה שווה שישים שקלים, הנביא מפרט קבוצות של מספרים כמו עשרים, עשרים וחמישה וחמישה עשר. הסיבה לכך היא שבאותה תקופה, אלו היו אבני המשקל האמיתיות שאנשים החזיקו בידיים שלהם. כדי למדוד משקל של מנה שלם, היו צריכים לקבץ את כל אבני המשקל האלו יחד, לשים אותן על כף המאזניים, וכך להגיע בדיוק למשקל הנכון והמדויק.