הנביא מבקש לבסס מערכת כלכלית יציבה, אחידה ומדויקת של משקולות ומטבעות, כדי למנוע זיופים והונאות במדינה. לשם כך, הוא מגדיר מחדש את ערכי המטבע והמשקל המרכזיים.
היחידה הבסיסית היא והשקל, שהיא יחידת משקל [מצודת ציון] הקרובה לעשרה גרם [ביאור שטיינזלץ]. משקלו של השקל נקבע לשיעור של עשרים גרה, שהיא יחידת משקל קטנה יותר הנקראת גם מעה או גרעין [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. קביעה זו משמרת את הערך המקורי שכבר מופיע בתורה.
החידוש המרכזי בפסוק נוגע לערכו של המנה, שהוא יחידת משקל גדולה המקבילה לליטרא [מצודת ציון] או מונח המבטא מניין וספירה [רש"י]. הפסוק מפרט סדרה של שקלים, עשרים, עשרים וחמישה, וחמישה עשר. חיבור של כלל המספרים הללו עולה לסכום של שישים שקלים, וזהו ערכו החדש של המנה.
הפרשנים מסכימים כי יש כאן שינוי בערכו ההיסטורי של המטבע. מכיוון שכל שקל שווה לארבעה זוזים, מנה של שישים שקלים שווה למאתיים וארבעים זוזים. בעבר, מנה של חול היה שווה למאה זוזים, ואילו מנה של קודש היה כפול בערכו ועמד על מאתיים זוזים. הנביא יחזקאל הוסיף למנה של קודש עוד שישית מערכו, כלומר ארבעים זוזים נוספים, וכך העמיד את המנה השלם על מאתיים וארבעים זוזים בדיוק [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם]. הסיבה לקביעת המנה דווקא על שישים שקלים נובעת מתקנה נוספת של יחזקאל, ולפיה תרומת העם לנשיא תעמוד על יחס של אחד לשישים. כך, אדם שיש לו מנה אחד, יפריש ממנו שקל אחד בדיוק עבור הנשיא [מלבי"ם].
עולה השאלה מדוע הפסוק אינו מציין בפשטות כי המנה שווה שישים שקלים, אלא מחלק את הסכום לקבוצות של עשרים, עשרים וחמישה, וחמישה עשר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחלוקה זו משקפת את אבני המשקל הפיזיות שהיו נפוצות ומקובלות באותה תקופה, והפסוק מורה לקבץ את כולן יחד כדי להגיע למשקל המנה המדויק [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, הציווי הוא לייצר משקולות ברורים של שליש מנה, רבע מנה, ומנה של חול [רש"י].
מנגד, יש המפרשים כי החלוקה נועדה ליצור מערכת מוניטרית גמישה. לפי תפיסה זו, הצירוף עשרה וחמשה שקל אינו מתאר משקולת אחת של חמישה עשר, אלא שתי משקולות נפרדות של עשרה ושל חמישה [מלבי"ם]. מטרת פירוט המטבעות השונים היא לאפשר לאזרחים להחזיק בידם מגוון רחב של סכומים, כך שיוכלו לפרוט כספים בקלות, להרכיב סכומים מדויקים בדרכים שונות, ולנהל מסחר תקין ויעיל ללא תקלות [מלבי"ם].