נבואה זו עוסקת בהסדרת הכלכלה והפולחן לעתיד לבוא, בימי קיבוץ הגלויות והמקדש השלישי. מטרתה היא למנוע עושק וניצול מצד השלטון, ולמסד מערכת תרומות מסודרת והוגנת מאת העם אל ההנהגה.
הפרשנים נחלקו באשר לייעודה המדויק של תרומה זו. מחד, יש הסבורים כי מדובר בתרומה חד-פעמית שתשמש כקרבן הציבור הראשון לחנוכת המזבח בבית המקדש העתידי [רד"ק]. מאידך, גישה אחרת שוללת פירוש זה וטוענת כי מדובר במס שנתי קבוע שיינתן ל"נשיא" [אברבנאל]. נשיא זה הוא המלך, ולא הכהן הגדול [בניגוד לדעת רש"י המובאת באברבנאל]. מטרת המס היא לפרנס את המלך בכבוד, וממנו הוא יממן ויספק את כל הקרבנות והמנחות הציבוריים בחגים, בראשי חודשים ובשבתות בעבור כלל ישראל [אברבנאל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מודגש כי תרומה זו היא מס מלכותי ייחודי, ואינה קשורה לתרומה הרגילה שהתורה מצווה לתת לכהנים מתבואת הגורן והיקב [אברבנאל].
שיעור התרומה שנקבע בפסוק מחושב באופן מתמטי ברור. הפרשנים מסכימים כי היות שמידת ה"איפה" היא עשירית ממידת ה"חומר", הרי שהפרשת שישית האיפה מתוך חומר שלם שווה לחלק אחד משישים (1/60) מן התבואה. שיעור זה מזכיר את ההלכה הקובעת כי המידה הפחותה ביותר להפרשת תרומה, המוגדרת כ"עין רעה", היא אחד משישים [רש"י, מצודת דוד].
ביאורי מילים מתוך הפסוק:
זאת התרומה אשר תרימו: התרומה שתיקח ההנהגה מאת העם [מלבי"ם], המיועדת לקרבנות הציבור [ביאור שטיינזלץ].
ששית האיפה מחומר החטים: הפרשה של חלק אחד משישים מתבואת החיטה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
וששיתם: פועל הנגזר מהמילה "שש". משמעותו היא לחלק, להפריש או לתת את החלק השישי של האיפה מתוך תבואת השעורים [רד"ק, אברבנאל, מצודות].