נבואה זו מציגה טקס ייחודי המיועד לעתיד לבוא, ליום חנוכת המזבח באחד בניסן. בניגוד לקרבנות ראש חודש המוכרים מן העבר, שבהם הדם לא ניתן על מזוזות המקדש כלל, כאן מתוארת מתנת דם מיוחדת [אברבנאל]. תיאור זה בא להשלים את הפסוקים הקודמים לו, ויחד הם מרכיבים את התמונה המלאה של נתינת הדם, הכוללת גם את קרנות המזבח שלא הוזכרו כאן [רד"ק].
הכהן נצטווה לקחת מדם החטאת ולתת אותו על מְזוּזַת הַבַּיִת. רוב הפרשנים מסכימים כי הַבַּיִת הוא ההיכל, ויש המוסיפים שגם האולם נכלל בכך [מלבי"ם]. אף שהמילה נכתבה בלשון יחיד, הכוונה היא לכלל המזוזות, וישנה מסורת תרגום קדומה המפרשת מילה זו כסף הדלת או האסקופה של המבנה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר לנתינת הדם על אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ, נחלקו המפרשים בהבנת המילה הָעֲזָרָה. גישה אחת מסבירה כי מדובר במונח משותף שלעיתים מתאר חצר, אך בהקשר זה, בסמיכות למילה לַמִּזְבֵּחַ, הוא מתייחס לחלק ממבנה המזבח עצמו. לפי פירוש זה, הפינות הן הזוויות של גג המזבח או הסובב שלו [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה שנייה מפרשת את המילה כפשוטה, כלומר החצר המקיפה את המזבח והסמוכה לו, המוכרת כעזרת הכהנים [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, הדם ניתן על מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שחצר זו היא "עזרת ישראל", הנקראת פנימית משום שהיא נמצאת פנימה יותר ביחס לעזרת הנשים החיצונית [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. עם זאת, יש המזהים חצר פנימית זו עם עזרת הכהנים עצמה, שהיא פנימית וקרובה עוד יותר לאולם ולמזבח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].