לקראת חנוכת הבית השלישי, מפרט יחזקאל את סדר הקרבנות המיוחד שיתקיים במועדי השנה. המילה בַּשְּׁבִיעִי מתייחסת לחודש השביעי, הוא חודש תשרי, והמילה בֶּחָג מכוונת לחג הסוכות. הנביא מורה כי במהלך שבעת ימי החג יוקרבו קרבנות זהים לחלוטין לאלו שהוקרבו בחג הפסח, והם כוללים את אותם רכיבים: כַּחַטָּאת כָּעֹלָה וְכַמִּנְחָה וְכַשָּׁמֶן.
השוואה זו בין קרבנות סוכות לקרבנות פסח מעוררת פליאה, שכן היא מהווה שינוי ניכר מציוויי התורה, שם לחג הסוכות יש מערכת קרבנות ייחודית ההולכת ופוחתת מדי יום, ואילו כאן הקרבנות שווים במשך שבעת הימים. קושי נוסף שעולה מהפסוק הוא ההתעלמות המוחלטת מקרבנות יום שמיני עצרת [רד"ק].
כדי ליישב קשיים אלו, ניתנו מספר הסברים. גישה אחת תולה זאת בשינויים הרוחניים של ימות המשיח. על פי התורה, בחג הסוכות מוקרבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, אך לעתיד לבוא, כאשר יאבד כוחן של האומות הללו, שוב לא יהיה צורך בקרבנות אלו. ממילא, גם חג שמיני עצרת, שנועד להיות סעודה אינטימית ומצומצמת של ה' עם ישראל לאחר סיום הקרבנות עבור האומות, מאבד ממשמעותו זו ולכן אינו מוזכר [באר יצחק]. בנוסף, ההדגשה של פסח וסוכות דווקא, תוך השמטת חג השבועות, נועדה לשלול את הדעה כי נס יציאת מצרים יישכח בימות המשיח. הפסוק מדגיש כי החגים המזכירים את יציאת מצרים וענני הכבוד ימשיכו להיחגג באותו אופן, בעוד שחג השבועות אינו זקוק לחיזוק זה [מהר"י].
עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין כאן כל שינוי או ביטול של קרבנות התורה הרגילים. הקרבנות המתוארים בפסוק אינם קרבנות המוסף הרגילים של החג, אלא קרבנות מילואים חדשים וזמניים המיועדים לחנוכת המזבח והמקדש, והם יוקרבו בנוסף לקרבנות המפורשים בתורה.
ימי חינוך המקדש העתידי עתידים להימשך תקופה ארוכה, מראש חודש ניסן ועד העשרים ואחד בתשרי, שהוא היום האחרון של חג הסוכות. מכיוון שתהליך החינוך מתחיל בפסח ומסתיים בסוכות, נקבעו לשני החגים הללו קרבנות מילואים שווים. תקופה זו של חנוכת המקדש תחפוף לזמן שבו יעמוד ה' לדון את העמים במלחמת גוג ומגוג ותביא את התשועה הסופית [מלבי"ם, אברבנאל]. לאור זאת, הסיבה לכך ששמיני עצרת אינו מוזכר בפסוק היא פשוטה, ימי המילואים מסתיימים ביום האחרון של סוכות, ולכן בשמיני עצרת כבר לא יוקרבו קרבנות החינוך המיוחדים הללו, אלא יוקרבו רק הקרבנות הרגילים הכתובים בתורה [מצודת דוד, אברבנאל].