הפסוק פונה אל הנהגת העם, הנשיאים והמלכים, ומטיל עליהם את האחריות לדאוג להתנהלות מסחרית תקינה והוגנת במדינה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הקריאה נועדה להזהיר את העם לחדול מעיוות המידות והמשקלים ומהמרמה שהיו נהוגים בעבר. האזהרה מופנית ישירות כלפי המנהיגים, משום שחטאם של ההמונים נחשב לעוונם של המלכים שלא מיחו בידם, ואף היו שותפים למעילה בעצמם [רד"ק]. מתוך כך, מוטלת על הנשיאים החובה האקטיבית להשגיח על השווקים ולמנות פקחים שיוודאו כי המידות נעשות בצדק [מלבי"ם].
הפסוק מפרט שלושה סוגים של אמצעי מדידה שבהם יש להקפיד על יושר מוחלט:
מֹאזְנֵי צֶדֶק – כפות מאזניים מכוונות ומדויקות לשקילה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], שנועדו בין היתר לשקילת המטבעות העוברים לסוחר [מלבי"ם].
אֵיפַת צֶדֶק – המילה "איפה" מציינת מידת נפח המיועדת לחומרים יבשים [רש"י, מלבי"ם]. מבחינת גודלה, היא שווה לשלוש סאים [מצודת ציון], שהם למעלה מ-21 ליטרים [ביאור שטיינזלץ].
וּבַת צֶדֶק – המילה "בת" מציינת מידת נפח המיועדת לנוזלים [רש"י, מלבי"ם], וגם גודלה עומד על שלוש סאים [מצודת ציון].
מבחינת נוסח המקרא, הפסוק נחתם במילה יְהִי לָכֶם, וישנה הקפדה במסורת הכתיב המדויק לכתוב צורה זו דווקא, ולא את המילה "יהיה" [מנחת שי].