קריאה נבואית נוקבת מופנית אל הנהגת העם, ודורשת הגינות שלטונית וסיום הניצול של האזרחים. הנביא מעמת את ההתנהלות המושחתת שאפיינה את המלכים בעבר, עם הדרישה המחייבת למשפט וצדק.
הפרשנים מסכימים כי הפנייה, נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מכוונת למלכים ולמנהיגים, ורובם סבורים שהנבואה מבקרת את השליטים שפעלו לפני חורבן הבית [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי התקופה שאליה מכוון התיקון: יש מי שסובר שהדרישה מופנית למנהיגים שמונו תחת שלטון פרס [מצודת דוד], בעוד אחרים רואים בכך נבואה לעתיד לבוא, לימות המשיח, תקופה שבה יקבלו הנשיאים תרומה מסודרת מקופת העם ולכן לא יזדקקו לגזול [אברבנאל].
הביטוי רַב־לָכֶם֙ מתפרש בשני כיוונים עיקריים. הגישה המרכזית מפרשת זאת כקריאת עצירה וזעזוע: די לכם! זמן רב מדי החזקתם בדרכי העושק, ועליכם לחדול מכך כעת [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילים כתיאור של שפע כלכלי: יש לכם רכוש רב משלכם, ולכן אין לכם כל הצדקה או צורך לגזול מאחרים [מלבי"ם].
בהמשך, הנביא דורש חָמָ֤ס וָשֹׁד֙ הָסִ֔ירוּ. המילה וָשֹׁד֙ משמעותה עושק וניצול של החלש [מצודת ציון]. התיקון הנדרש אינו מסתכם רק בהימנעות מפגיעה, אלא מחייב עשייה אקטיבית של וּמִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה עֲשׂ֑וּ – לנהוג ביושר וברחמים, ולהתערב כדי להציל את מי שנגזל מידי עושקו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
שיא התביעה השלטונית מתבטא בקריאה הָרִ֤ימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙. המילה גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙ נגזרת משורש גירוש והשלכה [מצודת ציון], והפרשנים נחלקים בשאלה מהו אותו גירוש שיש לסלק. קבוצה אחת מפרשת זאת כנישול פיזי של אזרחים מאדמותיהם; המנהיגים נהגו לסלק אנשים מנחלתם בעלילות שונות, והפכו את השדות להפקר כדי שיוכלו לבזוז אותם [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, קבוצה שנייה מפרשת את המושג בהקשר כלכלי, כדרישה לבטל ולהסיר את המסים הכבדים וההיטלים שהשלטון השליך והטיל בכוח על העם [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].