בחלוקה העתידית של ארץ ישראל מתרחש שינוי מהותי באופי ההתיישבות של הכהנים. במקום להיות פזורים בערי כהנים ברחבי הארץ כולה, הכהנים יתרכזו וישכנו יחד בנחלה קדושה הסובבת את אזור המקדש שבו הם משרתים [ביאור שטיינזלץ].
שטח נרחב זה, המוגדר במילים קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הוּא, הוא תרומה המובדלת בקדושתה מיתר חלקי הארץ, והיא מיועדת ספציפית לכהנים משרתי ה' [רד"ק, מלבי"ם], ובפרט לכהנים מבני צדוק [ביאור שטיינזלץ].
השטח שניתן לכהנים נועד לשרת מטרה כפולה. מצד אחד, השטח העודף שסביב הר הבית מיועד להיות מָקוֹם לְבָתִּים (מילה שהמסורת הדקדקנית מקפידה על אופן ניקודה המדויק [מנחת שי]). בניגוד לנחלת הלויים, הכהנים לא יקבלו את השטח הזה כנחלה חקלאית לנטיעת שדות וכרמים, אלא אך ורק כמקום מגורים לבניית בתיהם [מלבי"ם].
מצד שני, בתוך מרחב זה קיים אזור שהוא וּמִקְדָּשׁ לַמִּקְדָּשׁ. המילה וּמִקְדָּשׁ מתפרשת מלשון הזמנה והכנה [מצודת ציון]. כלומר, השטח האמצעי המובהק, בגודל חמש מאות על חמש מאות אמות, מוקדש ומוזמן אך ורק לצרכי המקדש עצמו, הכולל את ההיכל והדביר [רש"י, רד"ק]. סביב הר הבית ישנו מגרש פנוי שאין בו בתים או זרע [רד"ק]. מעבר לחלוקה הפיזית, קדושת אזור המגורים של הכהנים מהווה הכנה של קדושה למקדש עצמו, כך שעל ידי המעטפת הקדושה הזו, הר הבית מתעלה למדרגת קודש קודשים [מלבי"ם].