נבואה זו משרטטת את החלוקה הגיאוגרפית והרוחנית העתידית של ארץ ישראל בזמן הגאולה. בניגוד לנחלת העבר, החלוקה החדשה מתאפיינת בסדר מופתי ובמרכז מקודש ועצום בגודלו, המהווה את הלב הפועם של הארץ כולה.
המושג וּבְהַפִּילְכֶם מתייחס לפעולת חלוקת הארץ ונחלתה, אשר נעשית על פי רוב באמצעות הפלת גורל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פרשנים רבים מדגישים כי חלוקה עתידית זו תהיה שונה לחלוטין מזו שהתקיימה בימי יהושע בן נון. בעוד שבעבר הארץ חולקה לפי גודל האוכלוסייה של כל שבט, ולעיתים שוכנו כמה שבטים באזור אחד, לעתיד לבוא תחולק הארץ לשתים עשרה רצועות שוות לחלוטין. רצועות אלו יהיו מסודרות ממזרח למערב במקביל זו לזו, ממש כשם שמסדרים שורות של גפנים בכרם [רש"י, אברבנאל].
מתוך שטח הארץ, מצטווים ישראל: תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. משמעות ההרמה היא הפרשה והבדלה של שטח מסוים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כשם שמפרישים תרומה מתבואת השדה, כך יש להפריש חלקת אדמה מתוך הארץ עצמה ולהקדישה לה' [אברבנאל]. ייעודה המרכזי של חלקה זו הוא בניין בית המקדש השלישי [רש"י], וכן מתן שטח מגורים למשרתי המקדש – הכהנים והלויים, ולצורכי העיר ירושלים המורחבת שתהיה שייכת לכלל ישראל [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
באשר למידות החלקה, הכתוב מציין אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף... וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף. הפרשנים מסכימים כי בכל הנוגע למידות אלו, המונח אֹרֶךְ מתייחס תמיד לציר הגיאוגרפי ממזרח למערב, ואילו המונח רֹחַב מתייחס לציר מצפון לדרום [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. המלבי"ם מפרט כי מתוך שטח רבוע וגדול יותר שיופרש במרכז הארץ בין נחלות יהודה ובנימין, תוקצה רצועה ספציפית זו – שרוחבה עשרת אלפים ואורכה חמישה ועשרים אלף – לכהנים בלבד, ובאמצעה יעמוד הר הבית והמקדש.
מידות ענק אלו עוררו פולמוס לאורך הדורות, אך האברבנאל יוצא בתוקף נגד אלו המפרשים את הדברים כמשל רוחני בלבד. לשיטתו, מדובר בתיאור פיזי וממשי של התרחבות ירושלים והמקדש לעתיד לבוא, שיתפרסו על פני שטח עצום של עשרות מילין.
בסופו של דבר, שטח זה מוגדר כקֹדֶשׁ הוּא בְכָל גְּבוּלָהּ סָבִיב, כלומר, כל תחום החלקה הזו יהיה קודש מוחלט ומופרש מכל שאר חלקי הארץ, בכל שטחה והיקפה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].