קביעת גבולותיה של תרומת הקודש השייכת לכוהנים דורשת דיוק מירבי, ופסוק זה נועד להגדיר את יחידת המידה המדויקת של השטח, ולמקם בתוכו את מוקד הקדושה העליון.
הפרשנים מסכימים כי המילים וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת באות לפתור חוסר בהירות מהפסוקים הקודמים, שבהם צוינו המספרים חמישה ועשרים אלף ועשרת אלפים, אך לא פורש אם מדובר באמות או בקנים. כעת מובהר כי המדידה נעשית באמצעות "קנה המידה" – אותו קנה ששימש למדידת הר הבית. קנה זה מורכב משש אמות גדולות [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ, מובהר כי מידות הר הבית אינן תוספת חיצונית, אלא נכללות בתוך השטח הגדול של תרומת הכוהנים [רד"ק], והמקדש עתיד לעמוד בדיוק באמצעיתו של שטח זה [מצודת דוד].
הביטוי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מבטא את מדרג הקדושה במרחב. בעוד שרצועת הקרקע של הכוהנים כולה מוגדרת כ"קודש", המקדש שבתוכה – ובפרט ההיכל והדביר [רד"ק] – הוא המקום המקודש ביותר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תפיסה זו משתלבת במערכת רחבה של עשר מדרגות קדושה עולות, המתחילות בחלוקת הארץ לנשיא, לעיר, ללויים ולכוהנים, וממשיכות פנימה אל תוך חצרות הר הבית, עד לשיא הקדושה בקודש הקודשים [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, המילה חמש שבפסוק כתובה בלשון נקבה אך נהוג לקרוא אותה כחֲמִשָּׁה בלשון זכר [מנחת שי]. כפילות זו נובעת מכך שהפסוק מתייחס לשני מושגים שונים בו זמנית: ה"מידה" שהיא לשון נקבה, וה"קנה" שהוא לשון זכר [רד"ק].