חלוקת הארץ העתידית סביב המקדש כוללת הקצאת שטח מיוחד עבור הלוויים, הנושאים בעול התפעול השוטף של המקדש. נחלה זו נועדה לאפשר להם מגורים ופרנסה בסמוך למקום עבודתם, תוך שמירה על סדר היררכי וגיאוגרפי ברור בינם לבין הכהנים.
המידות המוזכרות, וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב, מציינות רצועת קרקע (שנמדדת בקנים) שגודלה זהה בדיוק לשטח שהוקצה לכהנים. רצועה זו ממוקמת בסמוך לנחלת הכהנים, ומדרום לה [רש"י, מלבי"ם]. הלוויים מוגדרים בפסוק בתור מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת, תואר המדגיש כי מעמדם פחות מזה של הכהנים, שכן הם משרתים את המקדש עצמו בתור שוערים ומשוררים [רד"ק, אברבנאל], ולא עובדים ישירות לפני ה'. הגדרה זו של משרתי הבית כוללת בתוכה גם כהנים שנפסלו מעבודת הקודש [מלבי"ם].
השטח ניתן לָהֶם לַאֲחֻזָּה, כלומר כנחלה קבועה למגורים ולמחיה, שבה יוכלו גם לנטוע שדות וכרמים לצרכיהם אם יחפצו בכך [מלבי"ם]. בתוך נחלה זו ייבנו עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בלשכות ממשיות שייבנו בתוך חלקם של הלוויים, סמוך לאחוזת הכהנים והמקדש. לשכות אלו נועדו לשמש כמקום מגורים ללוויים השוערים, כדי שיהיו קרובים למשמרתם, בעוד שאר שטח הרצועה ישמש לצרכיהם הכלליים ולבניית בתיהם. רש"י מוסיף שלשכות אלו יקיפו את המקדש וישמשו הן לשמירת הבית והן לנוי. מנגד, יש המפרשים כי המונח לשכות מתייחס לחלוקה גיאוגרפית רחבה יותר, ולפיה נחלת הלוויים תחולק לעשרים אזורים שונים שבכל אחד מהם תוקם עיר. זאת, בשונה מימי קדם שבהם היו ללוויים ארבעים ושתיים ערי מגורים [מלבי"ם].
מבחינת מסורת נוסח המקרא, המילה נכתבת בפסוק כ-יהיה, אך מסורת הקריאה היא וְהָיָה [מנחת שי].