יצא לכם פעם לעזור בהכנת עוגה ולמדוד בדיוק כוס אחת של שמן? תארו לעצמכם מה היה קורה אם כל אחד היה מחליט בעצמו מה הגודל של "כוס", העוגה כנראה לא הייתה מצליחה. גם כשמביאים תרומה של שמן זית לה׳, צריך מידות מדויקות כדי שלא יהיה שום בלבול. ההלכה שקובעת את הכמות המדויקת שצריך לתת נקראת וְחֹק.
בימי התנ"ך היו שמות מיוחדים למידות. כלי שבעזרתו מדדו נוזלים, כמו שמן, נקרא הַבַּת. כמות גדולה הרבה יותר נקראה הַכֹּר, והיא שווה בדיוק למידה אחרת שנקראת חֹמֶר. למה יש שני שמות לאותה כמות? כשהחקלאי אוסף את התבואה לערימות אצלו בבית, הכמות נקראת חומר, אבל כשהוא יוצא החוצה כדי לסחור ולמכור אותה, היא נקראת כור.
כדי להבין את הגדלים, צריך לדעת שעֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים נכנסים יחד בתוך חומר אחד. כלומר, עשר פעמים המידה של הבת ממלאות כור שלם. מתוך הכמות הגדולה הזו, מפרישים בת אחת שלמה כתרומה, שהיא בדיוק עשירית. בסוף, המילים כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר חוזרות על עצמן שוב. החזרה הזו באה ללמד אותנו כלל חשוב לתמיד: החשבון הזה, שעשר מידות קטנות נכנסות במידה אחת גדולה, חייב להישאר קבוע ומדויק לעולם, ואסור לאף אחד לשנות אותו.