יחזקאל, פרק מ״ח, פסוק י״א

בחלוקת הארץ העתידית מוענקת נחלה מיוחדת לַכֹּהֲנִים מִבְּנֵי צָדוֹק הכוהן הגדול, בין אם הכוונה היא שחלקת האדמה היא החלק הַמְקֻדָּשׁ עבורם, ובין אם הכוהנים עצמם הם המקודשים. זכות זו ניתנת להם משום שאֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי, דבקו בעבודת ה' ולא זזו ממנה, ולכן רק הם הוכשרו לעבוד במקדש ולשכון סמוך לו. נאמנותם בולטת בכך שאֲשֶׁר לֹא־תָעוּ ולא סטו מן הדרך לעבר עבודה זרה בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בני צדוק שמרו על אמונתם גם כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם, כאשר שאר הכוהנים בני לוי שאינם מזרע צדוק הלכו לאיבוד מבחינה רוחנית ושימשו את העם בעבודת אלילים.