יחזקאל, פרק ח׳, פסוק ג׳

איך הייתם מרגישים אם פתאום, באמצע היום, הייתם חווים חיזיון מופלא שלוקח אתכם ברגע אחד לארץ אחרת לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לנביא יחזקאל. הוא ישב בביתו בבבל, רחוק מאוד מירושלים, אבל פתאום חווה מראה נבואי חזק ומטלטל. הכל קרה במראות אלוהים, כלומר בתוך נבואה מיוחדת מאת ה', ולא במציאות הפיזית. הגוף שלו נשאר בבבל, אבל הרוח שלו יצאה למסע. בחיזיון הזה, יחזקאל רואה תבנית יד, צורה של יד, שאוחזת בו בציצת ראשי. המילה ציצית מתארת משהו שצומח מן הגוף, וכאן הכוונה היא לשערות הראש של הנביא. האחיזה הזו נועדה להראות שה' כועס מאוד על ההתנהגות של העם, ולסמל את העונש שמתקרב בגלל החטאים שלהם. הרוח נושאת את יחזקאל באוויר ומביאה אותו לבית המקדש בירושלים, אל שער הפנימית הפונה צפונה. זהו השער של החצר הפנימית בבית המקדש, שהיה מכוון לצד צפון. כשיחזקאל מגיע לשם בנבואה, הוא רואה דבר עצוב וחמור: סמל הקנאה המקנה. סמל הוא בעצם פסל של עבודה זרה. ולמה הוא נקרא כך? כי עצם זה שאנשים העמידו פסל אלילי ממש בתוך בית המקדש, הבית המקודש של ה', זה דבר שמקניט, מרגיז מאוד ומעורר כעס. ה' רצה לחשוף בפני יחזקאל את המעשים הרעים שהעם עושה בתוך המקום הכי קדוש, כדי שיבין מדוע ה' כל כך כועס.