תחשבו על המקום הכי חשוב וקדוש שאתם מכירים. איך הייתם מתנהגים בו? בטח הייתם נוהגים בו בכבוד רב. בית המקדש נבנה בכוונה כך שקודש הקודשים נמצא בצד מערב. המטרה היא שאנשים יכוונו את הלב שלהם פנימה אל הקודש, ולא יתפללו אל השמש שזורחת במזרח. אבל כעת, הנביא יחזקאל נלקח לסיור שמראה לו משהו עצוב מאוד שקורה ממש במקום הקדוש ביותר.
הוא מגיע אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית, שזו העזרה, המקום הפתוח שקרוב מאוד למבנה המקדש. ממש שם, בֵּין הָאוּלָם שהוא הפתח של ההיכל, וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ שעליו היו מקריבים קורבנות, עומדים כעשרים וחמישה אנשים. הכתוב מספר לנו שאֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה. הם הפנו את הפנים שלהם לכיוון מזרח כדי להשתחוות לשמש. אבל כשהם עשו את זה, הם הפנו בכוונה את הגב שלהם אל היכל ה' שבמערב. זה לא קרה בטעות, אלא זו הייתה התנהגות של זלזול חמור ופגיעה גדולה בכבודו של המקדש.
המילה המיוחדת שמתארת את המעשה שלהם היא מִשְׁתַּחֲוִיתֶם. זו מילה שמחברת בתוכה שתי משמעויות יחד: גם השתחוויה וגם השחתה. באותו רגע ממש, הם גם השתחוו לשמש וגם השחיתו וביזו את בית ה'.