הנביא חווה התגלות אלוהית חוזרת, הקושרת בין מראות הנבואה שראה בגלות לבין המתרחש כעת במקדש בירושלים. רצף ההתגלויות מדגיש את נוכחותו המתמדת של ה' ואת השגחתו על מעשי העם.
כאשר הנביא מגיע אל פתח החצר הפנימית, הוא מעיד וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי מדובר בהתגלות של השכינה, הכוללת את מראה המרכבה האלוהית על פרטיה השונים, ובהם החיות, האופנים והרקיע [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הנביא מתאר את ההתגלות כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה. מתוך דברי הפרשנים עולה תמונה של שרשרת התגלויות עקבית. המראה הנוכחי זהה למראה שנגלה לנביא בבקעה, וזה בתורו היה זהה למראה הראשון שראה על נהר כבר [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. מדובר באותו חזון נבואי שבו נגלה ה' כשהוא נישא על מעין מרכבה, חזון החוזר ומופיע בפני יחזקאל מפעם לפעם [ביאור שטיינזלץ].
הופעת כבוד ה' במקום זה ובנקודת זמן זו נושאת מסר ברור. מטרת ההתגלות היא להמחיש לנביא כי ה' צופה ומביט מקרוב בתועבות שעושים בני ישראל במקדש. נוכחות זו נועדה להפריך ישירות את טענתם הכופרת של החוטאים, אשר סברו כי ה' אינו רואה את מעשיהם [אברבנאל].