הנביא חווה התגלות נבואית עמוקה ופלאית, המייצגת את הנוכחות האלוהית ואת מעורבותה הישירה באירועים ההיסטוריים. מראה זה נועד להמחיש כי חורבן ירושלים הקרב אינו תולדה של מערכות הטבע או שרי מעלה, אלא גזירה ישירה מאת ה׳.
המראה הנוכחי מהווה תמונת מראה להתגלות הראשונה שחווה הנביא בתחילת הספר. בעוד ששם ההשגה הנבואית עלתה בהדרגה מן המדרגות הנמוכות אל הגבוהות – מן החיות, אל האופנים, אל הכיסא ועד לחשמל – כאן הסדר הפוך. הנביא משיג תחילה את המדרגה העליונה והפנימית ביותר, היא החשמל, וממנה הוא יורד מטה, בדומה למלאכים בסולם יעקב שעולים תחילה ואז יורדים [מלבי"ם].
הנביא מתאר דמות, כלומר צורה שהופיעה לפניו [מצודת דוד], המחולקת לשני חלקים המייצגים שני רבדים בהשגת האלוהות. החלק התחתון, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, נראה כאש אוכלת. מראה זה מסמל את ההשגחה האלוהית בעולם התחתון ואת הפעולות היוצאות מאת ה׳, ובפרט את מידת הדין והמשפט שנועדה להעניש את העם על חטאיו [אברבנאל].
לעומת זאת, החלק העליון, וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה, מתואר כזֹהַר, שמשמעותו הארה וזריחה [מצודת ציון]. מראה זה רומז לעצמותו ומהותו של ה׳, שהיא למעלה מהשגת האדם ועין השכל אינה יכולה לשלוט בה [אברבנאל].
החלק העליון מתואר כבעל גוון כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה, כלומר כעין הצבע של החשמלה [מצודת ציון]. המילה הַחַשְׁמַלָה נכתבת עם האות ה' נוספת בסופה, מה שמשנה את ההטעמה שלה למלעיל [רד"ק, מלבי"ם]. אף שמהותו המדויקת של מושג זה אינה ידועה לחלוטין וייתכן שמדובר בצבע מסוים [ביאור שטיינזלץ], הפרשנים מצביעים על כך שזהו החלק הזך והנקי ביותר של האש, שחוש הראייה כמעט אינו מסוגל לקלוט [מצודת דוד]. משמעותה הפנימית של המילה מורכבת מצירוף המילים "חש" (שתוק) ו"מל" (דבר). זהו רמז ברור לאדם שעליו לשתוק ולבלום את פיו מלנסות לתאר או לדבר על מהותו של ה׳ [מצודת דוד, אברבנאל].
בשל העיסוק בסודות העמוקים ביותר של ההתגלות האלוהית, מזהירים הפרשנים כי אסור להתבונן ולהעמיק יתר על המידה בפסוק זה [רש"י].