תגובתו של ה' לחטאי העם מבוססת על עקרון של מידה כנגד מידה, שבו העונש משקף את מעשיהם והצהרותיהם. הפרשנים מסכימים כי המילים וְגַם אֲנִי מלמדות שכפי שהעם נהג שלא כהוגן, כך ה' יפעל כנגדם באף ובחמה, ללא מידת הרחמים הרגילה.
ההקבלה בין חטאי העם לעונשם באה לידי ביטוי מפורט בהמשך הפסוק [ביאור שטיינזלץ]: ה' מצהיר אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה משום שהם הכעיסו אותו; הוא קובע לֹא תָחוֹס עֵינִי כתגובה ישירה לאמירתם כי ה' אינו רואה; ומוסיף וְלֹא אֶחְמֹל כמענה לטענתם כי ה' עזב את הארץ.
כאשר תגיע עת הפורענות ומשפט הגמול, העם ינסה לבקש ישועה. הם יזעקו וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל, אך ה' יעמוד בסירובו וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].