מסעו הנבואי של יחזקאל בירושלים מעניק לו נקודת מבט על טבעית, החושפת בפניו מראות שאינם אפשריים לעין אנושית רגילה [ביאור שטיינזלץ]. הנביא מובל אל פתח החצר, מיקום שמוגדר על ידי חלק מהפרשנים כפתח הר הבית [מלבי"ם, אברבנאל]. מנגד, פרשנים אחרים מדייקים כי מדובר באותו שער פנימי שהוזכר קודם לכן בנבואה [רש"י, רד"ק], כאשר כעת הנביא מועבר מהאזור החיצוני אל תוך החלל הפנימי של הפתח עצמו [מצודת דוד, רד"ק].
במקום זה מתגלה לעיניו חור, כלומר פתח [מצודת ציון], בקיר, שהוא כותל [מצודת ציון] חומת העזרה [רש"י, מצודת דוד] או קיר הלשכה הסמוכה לשער [רד"ק].
מעבר לתיאור הפיזי של המבנה, הפרשנים מזהים במראה זה רובד סמלי עמוק, אך מציגים כיוונים שונים למשמעותו. גישה אחת רואה בחור סמל לחטאים הנסתרים של העם. לפי תפיסה זו, אין מדובר בחור ממשי בבית המקדש, שכן העם לא באמת חקק צלמים על קירות המקדש עצמו, אלא זהו משל נבואי. לאחר שה' הראה לנביא את העבודה הזרה הפומבית, הוא מבקש לחשוף בפניו את התועבות הנעשות בסתר. הקיר והחור מייצגים את בתיהם הפרטיים של האנשים, והמראה נועד להמחיש את העבודה הזרה שכל אדם מקיים בחדרי חדרים, הרחק מעין רואה, מה שדורש מהנביא לחקור ולחשוף את סודותיהם [אברבנאל].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המראה כרמז לעונש הלאומי ולחורבן העתידי. החור בקיר מסמל את המצור שיוטל על ירושלים ואת מתקני המצור שיבנו האויבים סביבה. החתירה בקיר, שמופיעה מיד לאחר מכן במראה הנבואי, משולה לבקיעת חומות העיר על ידי האויבים שיפרצו פנימה, כעונש ישיר על העבודה הזרה שפשתה בתוכה [רד"ק].