הנביא יחזקאל זוכה להתגלות אלוהית משמעותית בעודו שוהה בגלות בבל. הפירוט המדויק של התאריך והמקום משקף את הפליאה והחביבות של השגת נבואה מחוץ לגבולות ארץ ישראל [חומת אנך, אברבנאל]. התגלות זו מגיעה כמענה ישיר לשאלותיהם ולחששותיהם של מנהיגי הגולים באשר לגורלה העתידי של ירושלים.
הפרשנים מסכימים כי הציון בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית מתייחס למניין השנים מאז גלות המלך יהויכין, וכי בַּשִּׁשִּׁי מכוון לחודש אלול. ציון תאריך זה מעורר דיון כרונולוגי בקרב המפרשים, שכן עברו רק מעט יותר מ-400 ימים מאז נבואתו הראשונה של יחזקאל, שבמהלכם צווה לשכב על צדו במשך 390 ימים. כדי ליישב את לוח הזמנים עם העובדה שכעת הוא כבר יושב בביתו, יש המסבירים כי אותה שנה הייתה שנה מעוברת [רד"ק בשם סדר עולם, מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי שכיבת הנביא על צדו לא התרחשה בפועל אלא הייתה חלק ממראה נבואי בלבד, ולכן אין צורך בחישובים אלו [רד"ק, אברבנאל].
התיאור אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי מציג את מעמדו הרם של יחזקאל כגדול הדור, שאליו המשיכו להגיע זקני העם שגלו לבבל, חרף מעשיו הנבואיים החריגים [ביאור שטיינזלץ]. באשר לסיבת התכנסותם, יש המפרשים כי הזקנים ישבו ללמוד תורה מפי הנביא, ובזכות לימוד זה זכה יחזקאל לנבואה [חומת אנך]. מנגד, יש המסבירים כי הזקנים באו לדרוש בשלומה של ירושלים ולברר האם תחרוֹב או תשקוט, שכן חלפו שש שנים לגלות ונבוכדנצר טרם עלה על העיר. הנבואה שצנחה על יחזקאל באותו רגע באה להשיב על תהיותיהם, תוך שהיא חושפת את החטאים והתועבות שבגינם נגזרה כליה על העיר והמקדש [אברבנאל].
הביטוי וַתִּפֹּל מבטא עניין של חנייה והשראה [מצודת ציון], והצירוף יַד ה' מתאר את רוח הנבואה שתקפה את הנביא בעוצמה רבה בעודו יושב בחברת אנשים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי פשרו המדויק של המונח: בעוד שחלק מהפרשנים סבורים כי הוא מצביע על חזקתה ועוצמתה של הנבואה [רד"ק], יש הטוענים כי הוא משמש להגדרת נבואה ספציפית המכילה בתוכה צורות ומראות ויזואליים [אברבנאל].