מבנה המקדש תוכנן כך שקודש הקודשים מוקם בצד המערבי, בניגוד לכיוון זריחת השמש, כדי לכוון את הלבבות פנימה אל הקודש ולא אל גרמי השמים [שטיינזלץ]. הנביא נלקח לסיור המציג את שיא ההידרדרות הרוחנית, ממש במקום המקודש ביותר. הוא מועבר מהשער הצפוני, שם חזה בעבודה זרה קודמת, אל הצד המזרחי של המקדש [רש"י, רד"ק].
הוא מגיע אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית, היא העזרה וליתר דיוק עזרת הכהנים, הסמוכה למבנה המקדש עצמו [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. שם, בחלל הפתוח, בֵּין הָאוּלָם המשמש כמבוא להיכל, וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ שעליו הוקרבו העולות [רד"ק, שטיינזלץ], עומדים כעשרים וחמישה אנשים.
הכתוב מדגיש כי אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה. מכיוון שהשתחוויה קֵדְמָה (לכיוון מזרח) מחייבת ממילא הפניית הגב אל ההיכל שבמערב, ציון העובדה שאחוריהם היו אל ההיכל אינו תיאור כיוון בלבד אלא עדות לביזיון חמור. הפרשנים מסבירים כי הם פרעו וגילו את אחוריהם, ועשו את צרכיהם כלפי מטה אל מול קודש הקודשים, כדי להפגין זלזול ושאט נפש [רש"י, מצודת דוד].
פעולה כפולה זו של ביזוי ועבודה זרה משתקפת במילה הייחודית מִשְׁתַּחֲוִיתֶם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במילה מורכבת המשלבת שתי משמעויות: "השחתה" ו"השתחוויה". כלומר, באותו הזמן הם גם השחיתו וביזו את ההיכל, וגם השתחוו לשמש [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים את המורכבות הלשונית כשילוב של המילים "משתחווים" ו"השתחוויתם", כמעין קריאת פליאה של הנביא השואל אותם על מעשיהם [רד"ק]. דעה נוספת מסבירה את המילה בפשטות כלשון של כפיפה ושחייה למטה [רש"י].