הנביא נכנס בחזון נבואי אל חדר פנימי ונסתר בתוך מתחם בית המקדש, ונחשף למראה קשה של עבודה זרה המונית. קירותיו של החדר מקושטים ומלאים מכל עבר בסממנים אליליים ובדמויות אסורות ששימשו לפולחן.
המילה וָאָבוֹא מתארת את כניסתו של הנביא בחזון מבעד לפתח אל אותה לשכה פנימית [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. שם הוא רואה כָל־תַּבְנִית, כלומר דמויות מכל סוג ומין של בעלי חיים [מצודת דוד, מצודת ציון]. הכתוב מפרט כי מדובר ברֶמֶשׂ, אותן בריות קטנות וקצרות רגליים שהילוכן בקושי ניכר, ובבְהֵמָה שֶׁקֶץ, יצורים הדומים לשרצים [מצודת ציון], אשר נעשו ועוצבו במיוחד לשם שיקוץ ועבודה זרה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לצד החיות מופיעים וְכָל־גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, ביטוי הכולל את כל שאר האלילים שבני ישראל היו עובדים להם [מצודת דוד], ויש המזהים אותם ספציפית עם צלמי הכשדים [רד"ק]. כל המראה הזה היה מְחֻקֶּה עַל־הַקִּיר סָבִיב סָבִיב. משמעות המילה מְחֻקֶּה היא חקוק [רש"י, מצודת ציון], והיא מופיעה בפסוק בלשון יחיד אף שהיא מתייחסת לכלל האלילים יחד [רד"ק]. הציורים והתבליטים הקיפו את החדר מכל עבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כאשר לכל אחד מהנוכחים היו חקוקים על הקיר סביבו כל מיני העבודה הזרה שלו [מלבי"ם].