הנביא מודרך בנבואתו לשאת את מבטו אל עבר צפון הר הבית, שם מתגלה לעיניו מחזה של עבודה זרה המוצבת בפתח המקום המקודש ביותר. הציווי להביט דֶּרֶךְ צָפוֹנָה מכוון אל השטח שבהר הבית הנמצא מחוץ לעזרת ישראל, שכן הנביא עמד בפתח השער הצפוני של העזרה והביט החוצה [רש"י].
מיקומו המדויק של הפסל מתואר מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ. הפרשנים נחלקו באשר למשמעות שמו של שער זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשער הצפוני של העזרה נקרא כך משום שהיה מכוון בדיוק מול מזבח העולה שעמד בתוך המקדש. לעומת זאת, יש הסבורים כי השער נקרא כך על שם מזבח עבודה זרה שנבנה במיוחד עבור אותו "סמל הקנאה", וכי הפסל עמד מצפון לאותו מזבח אלילי [רד"ק].
הכתוב מדגיש כי הפסל עמד בַּבִּאָה, מילה שהפרשנים מסכימים כי משמעותה היא בכניסה לשער מבחוץ. מיקום זה נבחר כך שכל אדם הבא להיכנס אל תוך העזרה, פוגש מיד את הפסל בדרך כניסתו. הצבתו של הפסל דווקא בכניסה ולא בתוך המקדש פנימה לא הייתה מקרית; עובדי העבודה הזרה כיוונו להעמיד את הסמל ליד הפתח ולהקריב לו שם את קרבנותיו, מתוך מטרה לרצות אותו ולגרום לו להתרחק. הם קיוו שכך הפסל לא ייכנס פנימה אל הקודש כדי לקנא בהם ולהביא עליהם רעה [מלבי"ם].