מנהיגות האומה, שנועדה להתוות את הדרך הישרה, מתגלה כאן בשעת קלקולה המוסרי והדתי. הגוף הרוחני העליון ביותר נתפס כשהוא עובד עבודה זרה בסתר, תוך שימוש בכלי פולחן מובהקים.
ושבעים איש מזקני בית ישראל הם שבעים חברי הסנהדרין, קבוצת החכמים הנבחרת של העם הקיימת עוד מימי משה [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. טמונה בכך אירוניה טראגית, שכן ה' העמיד את שבעים הזקנים כדי שיורו לעם את הדרך הטובה, אך בפועל הם אלו שמתעים את הציבור ומדיחים אותו [רד"ק].
במרכז הקבוצה עומד ויאזניהו בן שפן, שהיה גדול הנוכחים וראש הסנהדרין [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק]. הוא מתואר כאדם חשוב ממשפחה שנודעה בקשריה הטובים עם הנביאים, ודמות שהדור כולו נשא אליה עיניים ולמד ממנה. דווקא בשל מעמדו הרם והשפעתו הציבורית, ההקפדה עליו הייתה חמורה במיוחד [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הזקנים עמדים לפניהם, כלומר עומדים לפני הצורות והגילולים כדי לעבוד אותם [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ואיש מקטרתו בידו. המילה מקטרתו מתארת את המחתה או המחבת שבה היו מניחים ומקטירים את הקטורת [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
פעולת ההקטרה ההמונית מתוארת במילים ועתר ענן הקטרת עולה. המילה ועתר משמעותה ריבוי, עובי וכמות גדולה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הכתוב מתאר תימור של עשן סמיך, עבה ורב העולה כלפי מעלה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ענן קטורת כבד זה נוצר בעקבות הכמות העצומה של המחתות שהחזיקו העובדים הרבים, וכן בשל ריבוי האלילים שנעבדו באותו מעמד [רד"ק].