חלפתם פעם ליד מקום חשוב וקדוש ושאלתם את עצמכם איך צריך להתנהג בו? בית המקדש הוא המקום הטהור ביותר, אבל בני ישראל לא שמרו על הקדושה שלו והכניסו לתוכו עבודה זרה. בגלל המעשים האלו, ה' מצווה על השליחים שלו להתחיל את העונש דווקא שם. הוא אומר להם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וגם וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים. כלומר, ה' מבקש מהם להשאיר את האנשים שנענשו בתוך המקדש, אפילו שזה הופך את המקום לטמא. הסיבה לכך היא מידה כנגד מידה: בגלל שהעם טימא את המקדש בעבודה זרה, עכשיו המקום נטמא כעונש. המילה הַחֲצֵרוֹת מתארת את כל השטח הגדול של בית המקדש. רק אחרי שהעונש מסתיים שם, ה' אומר לשליחים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר. העונש מתקדם מהפנים אל החוץ, בדיוק כמו המעשים הרעים של העם שהתחילו ממש קרוב למקדש ולאט לאט התפשטו לכל שאר העיר.
יחזקאל, פרק ט׳, פסוק ז׳
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם טַמְּא֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת וּמַלְא֧וּ אֶת־הַחֲצֵר֛וֹת חֲלָלִ֖ים צֵ֑אוּ וְיָצְא֖וּ וְהִכּ֥וּ בָעִֽיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.