ה' מצווה על המשחיתים להתחיל את ביצוע הדין במקום המקודש ביותר כעונש של מידה כנגד מידה. מכיוון שהעם טמא תחילה את המקדש בעבודה זרה, הציווי הוא טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וכן וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים, כלומר להשאיר את ההרוגים בכל מתחם המקדש מבלי לחשוש להלכות טומאה. לאחר מכן נאמר צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר, שכן הפורענות מתקדמת מן הפנים החוצה אל שאר העיר. סדר זה משקף את המציאות שבה המרד וההריגה ההדדית החלו בחצרות המקדש ומשם התפשטו לכל עבר.
יחזקאל, פרק ט׳, פסוק ז׳
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם טַמְּא֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת וּמַלְא֧וּ אֶת־הַחֲצֵר֛וֹת חֲלָלִ֖ים צֵ֑אוּ וְיָצְא֖וּ וְהִכּ֥וּ בָעִֽיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.