לאחר שה׳ מסיים את מענהו לנביא, מסתיימת שליחותו של המלאך והוא שב כדי למסור דין וחשבון [רד"ק]. המלאך, המכונה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, מופיע בפני ה׳. המילה לְבֻשׁ מנוקדת בשווא משום שהיא בצורת סמיכות [רד"ק], ובחלק מהכתבים הישנים היא מופיעה חסרה, ללא האות וי"ו [מנחת שי].
הביטוי מֵשִׁיב דָּבָר משמעו שהמלאך משיב תשובה לה׳ ששלח אותו [מצודת דוד], כדרך פקוד החוזר אל אדונו כדי לדווח על ביצוע המשימה [ביאור שטיינזלץ]. בדיווחו, המלאך מודיע שעבר בעיר והתווה את האות תיו על המצחות כפי שנצטווה [רד"ק]. יש המבארים כי המלאך מדגיש במילה עָשִׂיתִי שפעל בדיוק לפי ההוראות, ורשם את האות אך ורק על מצחותיהם של הצדיקים [מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת רואה במלאך סנגור המלמד זכות על העם, המדווח כי אכן מצא צדיקים הראויים להינצל. לפי פירוש זה, התיאור משמש כמליצה למעשיו של ירמיהו הנביא, שהוכיח את העם ובתגובה נמצאו שרים צדיקים שהאמינו לדבריו והצילו אותו [מלבי"ם].
בסוף הפסוק קיימת הבחנה בין הכתיב לקרי: המילה נכתבת "כאשר" אך נקראת כְּכֹל אֲשֶׁר [מנחת שי]. המשמעות הפשוטה של הקרי היא שהמלאך ביצע את שליחותו בשלמות ולא החסיר דבר מכל מה שציווהו ה׳ [רד"ק]. עם זאת, יש הדורשים את התוספת של המילה "ככל" כמרמזת על כך שתשובת המלאך (המזוהה על פי המסורת כגבריאל) כללה דיווח על שני עניינים שונים. לפי פירוש זה, הדיווח לא נסוב רק על סימון המצחות כפי שמשתמע מפשט הכתוב, אלא גם על הציווי להשליך גחלים על העיר שמופיע בפרק הבא. המילה "ככל" באה לרבות וללמד שהמלאך השלים את כלל המשימות שהוטלו עליו [חומת אנך].