יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאנשים בטוחים שאף אחד לא מסתכל עליהם? ה' מסביר למה המצב של העם הפך להיות כל כך עצוב וקשה. האנשים שחיו בארץ באותו זמן, שנקראים בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, התחילו להתנהג בצורה רעה מאוד בשני תחומים.
קודם כל, הארץ התמלאה בדָּמִים, כלומר באנשים שפוגעים קשה באחרים ועושים מעשים אלימים. בנוסף, נאמר שוְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה. העיר היא ירושלים, המקום שאליו כולם היו מגיעים כדי לקבל משפט צדק אצל השופטים החשובים. אבל המילה מֻטֶּה מסבירה שהמשפט שם הפך להיות עקום ולא הוגן. במקום לשפוט בצדק, השופטים שיקרו, לקחו שוחד ועשו עוול.
למה בעצם כולם התחילו להתנהג ככה? הסיבה נמצאת במחשבה המוטעית שלהם: כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה. העם פשוט חשב שה' הפסיק להשגיח על העולם. הם האמינו שאם ה' לא רואה אותם, אף אחד לא יעניש אותם על מעשים רעים ולא ייתן להם פרס על מעשים טובים. בגלל המחשבה הזו, הם הרגישו שאין להם שום גבולות ומותר להם לעשות כל מה שמתחשק להם.