קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם לגמרי לבד, כאילו כולם סביבכם טועים ורק אתם נשארתם לעשות את הדבר הנכון? הנביא יחזקאל רואה בחזון שלו מראה עצוב מאוד. בזמן שהמלאכים פועלים בעיר, מצב שמתואר במילים ויהי כהכותם, הנביא מסתכל סביבו ומגלה משהו כואב. המילה המיוחדת ונאשאר מורכבת משני זמנים יחד, עבר ועתיד, והיא מספרת לנו שהנביא חיפש ותהה מי יישאר, ולבסוף גילה שרק אני, כלומר הוא עצמו, נשאר. למה זה קרה? כי לא נמצאו בעיר אנשים שהיו ראויים להינצל. אפילו אנשים שלא עשו מעשים רעים בעצמם, קיבלו עונש בגלל שהם ראו אנשים אחרים שמתנהגים לא יפה, ולא ניסו לעצור אותם.
מתוך צער עמוק, יחזקאל נופל על פניו וצועק אהה, שזו מילת זעקה ובכי. הוא פונה אל ה' ושואל בכאב: המשחית אתה את כל שארית ישראל? הרי רוב עם ישראל כבר גלה מארצו, וירושלים היא הקבוצה האחרונה בהחלט שנשארה. אם גם תושבי ירושלים ייעלמו, לא יישאר זכר לעם כולו. לכן הנביא מתחנן לה'. כשהוא אומר בשפכך את חמתך על ירושלם, הוא בעצם מבקש שה' יוציא את הכעס שלו על העיר עצמה, על העצים והאבנים של ירושלים, ולא על האנשים. הוא מקווה שכך הכעס יירגע, והאנשים שעוד נותרו בעם ישראל יוכלו להינצל.