בראשית, פרק י״א, פסוק ד׳

בני הדור התאספו מתוך עצה והכנה משותפת, המתבטאות במילה הָבָה, כדי להקים עִיר וּמִגְדָּל שישמשו כנקודת ציון בולטת למרחקים. התיאור וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם הוא הגזמה המבטאת גובה רב, שנועד לשמש עמדת תצפית שתמנע מהם ללכת לאיבוד, וכן כמקום מפלט מפני סכנות. עם זאת, החשש פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ נבע ממרד בציווי ה' למלא את העולם, ומדרישת השלטון לאחידות מחשבתית נוקשה שאינה סובלת ריבוי דעות. ההכרזה וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם חושפת את מטרתם להקים מרכז פולחן אלילי המבוסס על לאומנות וגאווה, במטרה להילחם בהשגחת ה' ולהחליפה בכוחות הטבע. בחברה זו הפך האדם הפרטי לכלי שרת חסר חשיבות למען המפעל הציבורי.