דור הפלגה, שקם לאחר חורבן המבול, ניצב בנקודת מפנה היסטורית. בני האדם מתאגדים יחד לא רק לשם הישרדות, אלא מתוך שאיפה ליצור מפעל אנושי אדיר ממדים שישנה את פני החברה ויבטיח את קיומה. תכניתם מתחילה בקריאה הָבָה, מילה שמשמעותה הזמנה, הכנה ומתן עצה [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. הם מחליטים לבנות עִיר וּמִגְדָּל, כאשר העיר נועדה למגורים והמגדל למבנה מרכזי ונישא, ויש המזהים אותו היסטורית עם המגדל המפורסם במקדש בבבל [קאסוטו]. ההצהרה כי המגדל יהיה וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם אינה מתפרשת כפשוטה, והפרשנים מסכימים כי מדובר בביטוי של הפלגה וגוזמה שנועד לתאר גובה רב מאוד, כפי שמקובל בלשון המקרא [אבן עזרא, רד"ק, רשב"ם, שד"ל, בכור שור].
המניע המעשי לבניית המגדל היה החשש העמוק פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמגדל נועד לשמש כנקודת ציון בולטת למרחקים, כדי לאפשר לרועים ולהולכי דרכים להתרחק מן העיר מבלי לאבד את דרכם חזרה, וכך לשמור על האנושות מלוכדת סביב מרכז אחד [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ]. מניע נוסף קשור בפחד מפני אסונות: היו שביקשו לבנות מבצר גבוה שישמש מקלט מפני שיטפונות הנהרות [קונטרס חיבה יתירה] או מפני מבול של אש [רבנו בחיי], ואחרים ראו בכך התבצרות צבאית מפני מלחמות ואויבים [חזקוני, ביאור יש"ר].
אולם, מאחורי התכנית האדריכלית הסתתר חטא מהותי. על פי הפשט, חטאם היה העדפת ההסתגרות במקום אחד, בניגוד מוחלט לציווי האלוהי למלא את הארץ [רשב"ם, בכור שור]. רובד עמוק יותר של פרשנות חושף סכנה חברתית ורוחנית חמורה. ההכרזה וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם מבטאת שאיפה להקים שלטון ריכוזי מוחלט בראשות נמרוד. המגדל לא היה רק מגדלור, אלא מגדל שמירה שנועד לפקח על ההמונים ולמנוע מהם לעזוב, מתוך פחד מפיצול רעיוני. כל מי שהעז לחשוב אחרת נידון למוות. זוהי חברה שהפכה את הכלל לאליל, תוך מחיקת ערכו של היחיד לטובת תפארת האומה, עד כדי כך שחיי אדם נחשבו פחות מאובדן של לבנת בניין [העמק דבר, רש"ר הירש, ספורנו].
במקביל לתפיסה החברתית, גישה פרשנית רחבה רואה במעשה זה מרידה תיאולוגית ועבודה זרה. המילה שֵׁם מתפרשת כהקמת אלילות, מתוך מטרה להעמיד צלם בראש המגדל כדי להוריד שפע מן המזלות ולהשתחרר מהתלות בהנהגת ה' [ספורנו, מלבי"ם]. יש שדרשו את המילה עִיר מלשון ערות והשגחה, כרמז לכוח עליון או שומר רוחני שהם ביקשו להמליך עליהם כפטרון [הכתב והקבלה]. על פי המדרש והקבלה, הם ניסו לבקוע את השמים כדי להילחם בה', לקצץ בנטיעות כדוגמת חטא אדם הראשון, ולהקים מוקד של טומאה שיעמוד כמשקל נגד לקדושת ירושלים ובית המקדש [רבנו בחיי, נחלת יעקב, תורה תמימה]. עונשם לבסוף היה מידה כנגד מידה: משום שביקשו לכפות דעה אחת ושפה אחת למטרות מרידה, ה' בלל את שפתם והפיץ אותם, ובכך אילץ אותם להגשים את ייעודם המקורי ליישב את העולם כולו [תורה תמימה, חזקוני].