הבורא מתבונן באנושות הניצבת מולו כשהיא מלוכדת לחלוטין, ומזהה את הכוח העצום הטמון באחדות זו. כוח זה, כאשר הוא מופנה לכיוון שלילי, עלול להוביל להרס בלתי ניתן לעצירה. דברים אלו נאמרים על ידי ה' למלאכים, כהכנה והזמנה לקראת ירידתו להתערב במעשי בני האדם [אבן עזרא, רד"ק, אבי עזר].
הביטוי הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם מצביע על אחדות חברתית ורעיונית מוחלטת. הפרשנים מסכימים כי בני הדור חלקו הנהגה אחת, עצה משותפת והסכמה מלאה [רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, בכור שור]. מעבר לכך, הם היו מאוחדים בדתם ובמנהגיהם [ספורנו, העמק דבר, מחוקקי יהודה]. העובדה שכולם דיברו באותה שפה מנעה את קיומם של ההבדלים התרבותיים שיוצרים בדרך כלל קנאה, שנאה ומחלוקות [אבן עזרא, ספורנו]. השלום והאחדות ששררו ביניהם היו מקור כוחם הגדול ביותר, והם אלו שהגנו עליהם מעונש השמדה למרות שחטאו ומרדו [רש"י, דברי דוד, נחל קדומים].
המילה הַחִלָּם נגזרת מהשורש ח.ל.ל ומשמעותה "ההתחלה שלהם" או "הם מתחילים" [אבן עזרא, מזרחי, שפתי חכמים, חזקוני]. העובדה שוְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת מלמדת כי הם כבר עברו ממחשבה למעשה והחלו בבנייה. ההצלחה הראשונית הזו מהווה עבורם ערובה לכך שימשיכו בתוכניתם ולא יחזרו בהם [ספורנו, בית הלוי, קאסוטו]. יש הסבורים כי ציון ההתחלה רומז לכך שזהו תחילתו של חטא עבודה זרה [קונטרס חיבה יתירה].
המילה יִבָּצֵר משמעותה מניעה או עיכוב, בדומה ל"עיר בצורה" המוקפת חומה שקשה מאוד לכבוש אותה [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, רש"י, מחוקקי יהודה, קאסוטו]. לגבי הבנת המשפט וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם, קיימת מחלוקת עקרונית בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא לקרוא משפט זה כקביעת עובדה (בניחותא). כלומר, בגלל האחדות המוחלטת שלהם, אין שום מכשול טבעי שיכול לעצור אותם מלהשלים את מטרתם. אם ה' לא יתערב מיד ויעצור אותם, הרוע יתפתח ללא מעצורים, עבודה זרה תשתלט על כלל האנושות, והדבר יוביל בסופו של דבר להשחתת העולם ולצורך להשמיד את האנושות כולה, כפי שקרה בדור המבול [ספורנו, העמק דבר, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, קאסוטו].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המשפט כשאלת תמיהה: "וכי לא ייבצר מהם?!" כלומר, האם באמת אי אפשר לעצור אותם? בוודאי שכן! הרי ה' יכול לרדת ולבלבל את שפתם וכך להפר את עצתם [רש"י, מזרחי, גור אריה, בכור שור, חזקוני]. לפי גישה זו, מאחר שהשלום שביניהם מנע מה' להעניש אותם פיזית, הפתרון היחיד כדי לעצור את מעשיהם היה ליצור ביניהם מחלוקת ופירוד [דברי דוד]. גישה ייחודית נוספת רואה במילה וְעַתָּה רמז לפתח של תשובה, שכן ה' בחן האם מתוך השלום והאחדות שלהם הם יבחרו לשוב אליו [נחל קדומים].
המילה יָזְמוּ מגיעה מהשורש ז.מ.מ, המבטא מחשבה עמוקה ותכנון. הפרשנים מציינים כי כאשר שורש זה מופיע בתנ"ך, הוא כמעט תמיד מצביע על מזימה רעה, הרסנית וגדולה [רד"ק, שד"ל, מלבי"ם, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. המזימה של כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת הייתה למסד עבודה זרה כלל־אנושית, למנוע מכל אדם את האפשרות להכיר את הבורא, ולהשחית את היישוב כולו על ידי שוד ורצח [ספורנו, העמק דבר, בית הלוי]. משום כך, בלילת השפות ופיזורם היו הכרחיים: ברגע שהאנושות מחולקת לאומות ולשפות, גם אם אומה אחת שוקעת בחטא, אומות אחרות נותרות חופשיות לבחור בטוב [בית הלוי].