לאחר תיאור תולדות האנושות כולה, המבט מצטמצם ומתמקד במשפחה אחת נבחרת. רשימת היוחסין הנוכחית משמשת גשר היסטורי ורוחני בין האנושות החדשה שאחרי המבול לבין הופעתו של אברהם אבינו, דור עשירי לשם. מעבר זה מסמן את תחילת יצירתה של האומה הישראלית, תוך שרטוט מדויק של שרשרת הדורות.
הפתיחה במילים אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם נושאת משמעות מיוחדת. בשונה מבני נח האחרים שלא זכו לפתיחה חגיגית זו, תולדות שם מודגשות משום שבעבורן נבראו השמים והארץ [חומת אנך]. הופעת המילה "אלה" מסמנת ניגוד לדורות הקודמים: בעוד שהראשונים היו רשעים ואבדו מן העולם, צאצאיו של שם הם צדיקים שזרעם מתקיים אחריהם [חזקוני]. ייחוד נוסף בשושלת זו הוא היעדרו של הביטוי "וימת", שהופיע בקביעות ברשימות היוחסין שמאדם ועד נח. השמטה זו רומזת לנצחיותה של מלכות בית דוד שתצא משם, וכן לכך שתחיית המתים מיועדת בעיקר לזרעו [רבנו בחיי]. שמות הצאצאים בשושלת אינם רק רשימה טכנית, אלא משקפים תהליך של התפתחות רוחנית ומחאה נגד החברה שסביבם, התקוממות שהחלה במשפחה השמית והגיעה לשיאה בעבר, המבטא את ההתנגדות השלמה לתרבות תקופתו [רש"ר הירש].
הכתוב מציין כי שֵׁם בֶּן־מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁד. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בשני משפטים נפרדים, אלא ברצף אחד, ויש להבין את המילה וַיּוֹלֶד במשמעות של "כשהוליד" – כלומר, שם היה בן מאה שנה בעת שהוליד את בנו. אף על פי שארפכשד לא היה בנו הבכור של שם, אלא השלישי, הכתוב מתמקד בו ומתעלם מאחיו הגדולים משום שממנו עתיד לצאת אברהם [רד"ק, משכיל לדוד]. ציון הגיל המדויק נועד לשמור על הרצף הכרונולוגי מבריאת העולם ועד אברהם, כדי לפרסם את חידוש העולם [רד"ק].
תזמון הלידה מוגדר כשְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל. הגדרה זו מעוררת קושי חישובי, שהרי נח החל להוליד בגיל חמש מאות והמבול התרחש כשהיה בן שש מאות. אם כך, כיצד ייתכן ששם היה רק בן מאה שנתיים לאחר המבול? הפתרון המקובל הוא שנח לא הוליד את כל בניו באותה שנה; יפת הבכור נולד כשנח היה בן חמש מאות, ואילו שם נולד שנתיים מאוחר יותר. לפיכך, בזמן המבול שם היה בן תשעים ושמונה, והגיע לגיל מאה בדיוק שנתיים לאחר מכן [ביאור יש"ר, קאסוטו]. ציון הזמן "אחר המבול" מתייחס למועד תחילת ירידת הגשמים [קאסוטו, מחוקקי יהודה].
תקופה זו שאחרי המבול מתאפיינת בירידה הדרגתית ומשמעותית בתוחלת החיים של בני האדם. הסיבה לכך היא שמאז המבול, השפע האלוהי המקיים את העולם אינו ניתן עוד באופן גורף, אלא תלוי בעבודת הזיכוך העצמי של האדם; שינוי זה אמנם מבטיח שהעולם לא ייחרב שוב, אך הוא מחליש את עוצמת כוח החיים האלוהי בעולם, מה שמוביל לקיצור שנות החיים [חומש קה"ת]. בנוסף, אזכור השנתיים רומז גם לטלטלה הפיזית שעברה על העולם, בדומה לביטוי "שנתיים לפני הרעש" המוזכר בספר עמוס, ומלמד שגם במבול התרחש רעש אדמה אדיר [בעל הטורים].