סיומו של סיפור מגדל בבל מציג תפנית אירונית וגורלית בתולדות האנושות. המאמץ האדיר של בני האדם לשמור על אחדות מלאכותית קורס, והתוצאה שממנה ניסו להימנע בכל מחיר היא בדיוק זו שמתרחשת.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הפצת בני האדם הייתה תוצאה ישירה של בילבול השפות. ברגע שנוצרו אופני ביטוי חדשים ובני האדם לא הבינו איש את שפת רעהו, בטלה ההסכמה המשותפת ביניהם, והם לא יכלו עוד לחיות יחדיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, העמק דבר]. עם זאת עולה השאלה מדוע הכתוב מציין במפורש שפעולת ההפצה נעשתה על ידי האל, וַיָּפֶץ ה', ולא כתוצאה טבעית בלבד. על כך משיבים הפרשנים כי האל פעל באופן אקטיבי כדי לקיים בהם את פחדם הגדול ביותר. בני האדם אמרו "פן נפוץ", והאל הוכיח כי תוכניתו גוברת על רצונם, בדומה לגזירותיו של פרעה על בני ישראל שהשיגו בסופו של דבר את התוצאה ההפוכה [גור אריה, מזרחי, רש"י, קאסוטו]. נוסף על כך, דור זה נענש לא רק בעולם הזה אלא גם איבד את חלקו בעולם הבא [תורה תמימה], ויש הסבורים כי בני הדור נענשו גם במכות של קולות וברד [בעל הטורים].
תהליך ההפצה עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מתואר בשתי דרכים שונות. דעה אחת גורסת כי בני האדם התפזרו בקבוצות לפי שפתם והתיישבו בעולם בהדרגה, תוך העדפה לאזורים הצפוניים והממוזגים על פני הדרום החם והקשה למחיה [רד"ק]. מנגד ישנה תפיסה שלפיה ההפצה נעשתה בכפייה ובזעם, כאשר בני האדם הוגלו בכוח גם לאזורים בעלי אקלים קיצוני. פיזור גיאוגרפי זה, יחד עם שינויי מזג האוויר והתזונה באזורים השונים, הוא המקור להבדלים הפיזיים שניכרים עד היום בין בני אדם ברחבי העולם, כגון הבדלי גובה וצבע עור [ביאור יש"ר]. במבט היסטורי ורוחני, ההפצה לא הייתה רק עונש אלא שלב הכרחי בהתפתחות האנושות. פירוק האחדות המורדת נועד לאפשר את צמיחתן של אומות נפרדות, ומתוכן את עלייתו של עם אחד שיוביל בעתיד את האנושות כולה לעבודת האל בשפה ברורה ומזוקקת [רש"ר הירש].
באשר לסדר האירועים, הכתוב מציין קודם את ההפצה ורק לאחר מכן את הפסקת הבנייה. הסיבה לכך היא שהפיזור החל בהדרגה בעקבות מחלוקות פנימיות. רק כאשר הבונים ראו שהם הולכים ומתפזרים, והבינו שמטרתם המקורית להישאר מאוחדים נכשלה, הם עזבו את המיזם [קונטרס חיבה יתירה].
המילה וַיַּחְדְּלוּ משמעותה עצירת הפעולה והימנעות מהשלמתה [אבן עזרא, רש"ר הירש, חזקוני]. הפרשנים נחלקים לגבי מצבה הסופי של העיר. יש הסבורים כי העיר נותרה עזובה וחרבה לחלוטין [קאסוטו], או שהמילה "לבנות" מתייחסת רק למחשבתם ולכוונתם המקורית שלא יצאה לפועל במלואה [אבן עזרא]. דעה אחרת מציעה שהם לא הפסיקו לבנות לגמרי, אלא נמנעו מלהקים את עיר הענק שתכננו, והסתפקו בבניית עיר קטנה שעליה השתלטה אחת הקבוצות שנותרה במקום [רד"ק, יהל אור].
הכתוב מציין מפורשות שהם חדלו לִבְנֹת הָעִיר, ואינו מזכיר את המגדל. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסקת בניית העיר גוררת בהכרח את נטישת המגדל, שכן ללא עיר שתקיף אותו אין למגדל כל תכלית [רד"ק, ביאור יש"ר, קאסוטו, יהל אור]. יתרה מכך, גם אם המגדל היה נבנה, מטרתו לשמש כנקודת תצפית ושליטה איבדה את משמעותה ברגע שהשפות התבלבלו [העמק דבר]. המגדל עצמו ניזוק באופן פיזי כאשר חלקו נפל, חלקו שקע באדמה, ורק שליש ממנו נותר עומד [קרני אור]. מבחינה הלכתית, עצירת הבנייה ביטלה את מעמדו של המבנה כעבודה זרה [צפנת פענח].
אף על פי שבניית העיר והמגדל הופסקה בפועל, הרעיון שעמד בבסיסם לא נעלם. בני האדם נשאו עמם אל מקומות מושבם החדשים את הדחף האנושי להקים מבנים של גאווה ושליטה, רעיון שממשיך ללוות את ההיסטוריה האנושית בכל מקום שאליו הגיעו [רש"ר הירש].