המעבר של האנושות מחיי נדודים באוהלים להתיישבות עירונית מלווה בהתארגנות חברתית חסרת תקדים ובשימוש בטכנולוגיה של ייצור חומרי בניין מלאכותיים. התאגדות זו נועדה ליצור מרכז שלטוני ותרבותי אחד, בניגוד לרצון ה' שהאנושות תתפזר ותמלא את הארץ כולה [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
הביטוי אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ אינו מתאר רק שיחה בין אנשים פרטיים או עצת המון פשוטה [ספורנו], אלא שיתוף פעולה בינלאומי נרחב, שבו אומה אחת פונה לאומה שנייה כדי לרתום אותה לפרויקט המשותף [רש"י, גור אריה, שפתי חכמים]. פנייה זו מבטאת קשר של הזנה ותמיכה הדדית שבו כל אדם מעניק מכוחו למען הכלל [רש"ר הירש].
המילה הָבָה משמשת כאן כלשון של זירוז, הזמנה והכנה למלאכה משותפת, ולא כציווי רגיל [רש"י, רד"ק, משכיל לדוד]. יש בה גם קריאה להסתמכות עצמית, מעין הצהרה של התאגדות שבה בני האדם מבקשים לבחון מה הם מסוגלים ליצור בכוחות עצמם [רש"ר הירש].
הקריאה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וכן וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה נובעת מהתנאים הגיאוגרפיים. בבקעת בבל לא היו אבנים טבעיות, ולכן נאלצו התושבים לייצר לבנים מטיט ולשרוף אותן בכבשן כדי לייבשן ולהקשיחן [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, אוהב גר]. השרפה נועדה להפוך את הלבנים לעמידות בפני מים ואש, כדי להבטיח בניין חזק ויציב [אבן עזרא]. אין מדובר בהכרח בהמצאה חדשה, אלא בחזרה לשיטות הבנייה העירוניות שהיו מוכרות עוד לפני המבול [קאסוטו]. אגב תיאור זה, יש המזהים כאן רמז לכבשני הענק שנבנו לצורך הפרויקט, שמהם נולד מאוחר יותר המדרש על השלכת אברהם אבינו לכבשן האש [העמק דבר].
הפסוק מפרט את התחליפים שמצאו הבונים. וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, כלומר הלבנה המלאכותית שימשה אותם במקום אבן טבעית [אבן עזרא, רד"ק]. וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר, הפרשנים מסבירים כי הַחֵמָר הוא טיט או אספלט טבעי (זפת) המצוי בשפע בבבל והוא חזק במיוחד, ואילו חֹמֶר הוא המלט המשמש להדבקת האבנים, העשוי לרוב מתערובת של סיד, חול ומים. מכיוון שלא היו להם אבנים לשרוף כדי לייצר סיד, הם השתמשו באספלט כחומר ההדבקה שלהם [רד"ק, ביאור יש"ר, שד"ל, חזקוני].
בתיאור זה מסתתרת גישה אירונית. הבונים התגאו במפעלם הכביר, אך למעשה היו תלויים לחלוטין בתחליפים, כשהם מתייחסים ללבנים כאילו היו אבנים אמיתיות, ולאספלט כאילו היה מלט [קאסוטו]. יתרה מכך, הם הפכו את היוצרות ושינו את סדרי הטבע, כאשר חומרי היסוד וחומרי ההדבקה החליפו תפקידים, מה שמסמל חברה המבוססת כולה על תוצרים מלאכותיים של האדם [רש"ר הירש]. מטרתם הסופית לא הייתה הישרדותית מתוך פחד ממבול נוסף, אלא רצון לבסס את כוחם הפוליטי, לעשות להם שם, ולהקים מגדל שיהווה נקודת ציון בולטת לרועים ולהולכי דרכים [אבן עזרא, מחוקקי יהודה].