בראשית, פרק י״א, פסוק כ״ז

לאחר סקירת קורותיה הרחבים של האנושות, המקרא ממקד כעת את המבט במשפחה אחת בודדת, ומניח את התשתית להופעתם של אבות האומה ולמאורעות שיעצבו את גורלם. פתיחה זו מלקטת את המידע הנחוץ כדי להבין את הרקע המשפחתי והתרבותי שמתוכו יצמח החידוש האמוני של אברהם, ומציגה דמויות שיהיו קריטיות להמשך הסיפור [שטיינזלץ, קאסוטו].

הביטוי וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת משמש כנוסחה מקובלת לפתיחת רשימות יוחסין חשובות, כאשר האות וי"ו בראשיתו מחברת את הכתוב לפסוקים הקודמים ומשמשת חוליית מעבר מתולדות בני שם אל אבות האומה [קאסוטו]. עם זאת, המילה תּוֹלְדֹת אינה מכוונת כאן רק לרשימת צאצאים, אלא לקורות החיים והמאורעות שקרו לתרח ולמשפחתו, כגון מות בנו בחיים חיותו ועקירתם ממקומם [רד"ק]. המטרה המרכזית של פירוט זה אינה רק מסירת רשימה משפחתית, אלא הדגמה כיצד סיבב ה' את השתלשלות העניינים שהובילה בסופו של דבר ליציאת אברהם לארץ כנען [אברבנאל].

הכתוב חוזר וכופל את שמו של תרח במילים תֶּרַח הוֹלִיד, למרות שהדבר כבר הוזכר בפסוק הקודם. גישה אחת מסבירה כי מדובר בסגנון כתיבה שגרתי הבא לפרט את האמור בכותרת הפסוק [קאסוטו]. אולם, פרשנים אחרים מוצאים בכפילות זו משמעויות עמוקות יותר: חזרה על שמו של אדם רומזת שעשה תשובה בחייו, זכות שנפלה בחלקו בשל היותו אביו של אברהם [חומת אנך]. בנוסף, החזרה נועדה להדגיש כי תולדותיו הרלוונטיות של תרח מסתכמות בבנים אלו בלבד. מכאן ואילך קורות המשפחה יתפצלו, וייחוסם של צאצאי אברהם ונחור יעמוד בפני עצמו ולא יקושר עוד לתרח [מלבי"ם].

הפסוק בוחר לציין במפורש כי וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט, מבלי להזכיר את ילדיהם של אברם ונחור. הפרשנים מסכימים כי הסיבה המרכזית לכך היא שבאותה עת, אברם ונחור טרם הולידו ילדים [רד"ק, קאסוטו]. הרן, שייתכן כי היה הבן הקטן במשפחה [שטיינזלץ, אברבנאל], מת בצעירותו על פני אביו והותיר אחריו רק בן אחד. מיתה מוקדמת זו נחשבה לאירוע חריג וטרגי שגרם לתרח צער רב [אברבנאל]. בעקבות מותו, לוט היתום תפס למעשה את מקום אביו והפך לזרוע השלישית בשושלת המשפחתית [קאסוטו]. ציון שמו של לוט הכרחי להמשך הסיפור, שכן הוא עתיד לצאת למסע יחד עם אברהם ולקחת חלק משמעותי בקורותיו [רד"ק].